ע"פ 256/03אברהם דיאמנט נ. מדינת ישראל

המערערים הורשעו בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בשורה של עבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), שעניינן השמטת הכנסה על-ידי אי רישום סכומי כסף שקיבלו המערערים. בנוסף הורשע המערער 1 בעבירה של הדחה בחקירה, לאחר שנקבע כי הניע את אחד הלקוחות למסור עדות שקר לשלטונות המס, והוטל עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח. על המערערת 2 הוטל קנס בסך 5,000 ש"ח. לבקשת המערערים, עוכב ביצוע גזר-הדין עד לתאריך 24.11.02, בכפיפות להפקדת ערבויות.

המערערים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על פסק-הדין, וביקשו כי בית-המשפט יורה על המשך עיכוב ביצוע גזר-הדין עד להכרעה בערעור. בהחלטתו בבקשה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי נסיבות המקרה מצדיקות חריגה מן הכלל, לפיו ביצועו של פסק-דין יעוכב רק במקרים חריגים, שכן, במקרה זה, אחד האישומים בהם הורשע המערער 1, הינו אישום שהתביעה נסוגה ממנו במהלך סיכומיה, ולמרות זאת, החליט בית-משפט השלום להרשיעו בעבירות אישום זה; כפועל יוצא מגריעתה-לכאורה של עבירה זו מן ההרשעה הכוללת, נופלת גם ההרשעה בעבירה של ההדחה בחקירה, הקשורה לעסקה נשוא ההרשעה. משכך, קבע בית-המשפט המחוזי, יש מקום לעיכוב תחילת ריצוי עונש המאסר עד להכרעה בערעור, בכפיפות לערבויות שקבע בית-משפט השלום.

מכאן הערעור שבפניי, בגדרו טענו המערערים בעיקר כי "הכרעת הדין המרשיעה של בית-משפט השלום היא כולה עיוות אחד בולט וזועק", וכי מן הראוי שהכרעת דין כזו לא תטיל כל סנקציה – אף לא לשעה אחת – על המערערים. על-כן, לטענתם, יש לעכב את ביצועו של גזר-הדין ללא שום תנאים, ולהורות כי הערבויות שנתנו המערערים יושבו להם לאלתר. המערערים הוסיפו, כי הבקשה שהפנו לבית-המשפט המחוזי היתה לעכב את ביצועו של גזר-הדין בכללותו, ולא רק את עונש המאסר בפועל.

יש לדחות את טענות המערערים. נוכח הבעייתיות העולה לכאורה מהכרעת הדין של בית-משפט השלום, הורה בית-המשפט המחוזי לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל. ואולם, הכרעת הדין – הכוללת, מלבד שתי ההרשעות אליהן התייחס בית-המשפט המחוזי בהחלטתו, את הרשעת המערערים בשורה של עבירות מס נוספות – עודנה עומדת בעינה. משכך, לא מצאתי, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, כי טענות המערערים לעניין עיכוב יתר רכיבי גזר-הדין ותנאי הערבות מצדיקות התערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הערעור נדחה.