פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 2571/13 מגדי אבו פול נ. מדינת ישראל

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

דיני עונשין · ענישה בגין חבלה בכוונה מחמירה ואיומיםערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בשל חומרת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת עונש של 33 חודשי מאסר בפועל שהושת על נאשם שהודה בחבלה בכוונה מחמירה ובאיומים לאחר שדקר את המתלונן. נקבע כי מתחם הענישה שנקבע סביר והעונש אינו חורג באופן של ממש מהמדיניות השיפוטית. בית המשפט ציין את חשיבות המהלכים הטיפוליים של המערער במאסר.

העובדות

המערער, יליד 1993, הודה בכתב אישום מתוקן בחבלה בכוונה מחמירה ובאיומים. במהלך סכסוך הוא דקר את המתלונן בחזהו, והמתלונן אושפז חמישה ימים. בית המשפט גזר 33 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערב בעונש של 33 חודשי מאסר בפועל בגין חבלה בכוונה מחמירה ואיומים?

הלכות

  1. 1

    מתחם הענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי סביר והעונש אינו חורג באופן ממשי ממנו ומהמדיניות השיפוטית הכללית בתיקים מעין אלה

    ״מתחם הענישה שקבע בית המשפט נראה לנו סביר, גם אם יתכנו סטיות מעטות לכאן ולכאן״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חבלה בכוונה מחמירה
  • איומים
  • מתחם העונש
  • חומרת העונש
  • תסקיר שירות המבחן
  • סולחה
  • נטילת אחריות
  • מדיניות השיפוטית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

2571/13

לפני:

כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המערער:

מגדי אבו פול

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בחיפה מיום 12.3.2013 בת"פ 31202-10-12 שניתן על ידי השופט מ' גלעד

תאריך הישיבה:

ג' בחשון התשע"ד

(7.10.2013)

בשם המערער:

עו"ד חוסאם ותד

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:

עו"ד עדי שגב

גב' יפעת בר

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

המערער, יליד 1993, נדון, לפי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ואיומים. הפרשה עניינה סכסוך שהשם "מה בכך" הוא העצמתו (מתן סיגריות לאחי המערער על-ידי המתלונן). המערער דקר את המתלונן בימין חזהו והוא אושפז למשך חמישה ימים.

בית המשפט קמא עיין בתסקיר שירות המבחן, שציין כי למערער עבירה בשלהי קטינותו, וכן זיהה סיכוי להישנות אלימות, והמליץ על עונש מאסר בפועל לתקופה לא ארוכה, כזאת שתאפשר תהליך טיפולי. כן שמע בית המשפט את טיעוני הצדדים, לרבות קיומה של סולחה ותשלום שהושת בה על המערער.

המערער ביטא בקשת סליחה מן המתלונן. בית המשפט קמא, לאחר שניתח את המעשה, קבע את מתחם העונש בין 2 ל-6 שנות מאסר. הוא ציין מזה את חומרת המעשה ואת הבריונות והאלימות שבו, ומזה כי התרשם מגילו הצעיר ומעברו הלא מכביד של המערער, וכן מכנות חרטתו, וגם מן הסולחה. בסופו של יום גזר בית המשפט 33 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי.

בערעור נטען נגד חומרת העונש, במיוחד נוכח נטילת האחריות והגיל הצעיר.

שירות המבחן ציין כי המערער מצוי בתהליך טיפולי אינטנסיבי אך ראשוני בבית האסורים, ומודע לדפוסי התנהגותו התוקפניים, ועם זאת, כי הוא ממזער את חומרת מעשיו. המשיבה תומכת בפסק הדין. מועד שני שליש מינהלי הוא 22.6.2014.

איננו רואים מקום להתערב בעונש. העבירה חמורה, והיא עוד אחד ממקרי הקלות הבלתי נסבלת שבה מונפת סכין, ושלא אחת תוצאותיה אף חמורות מאשר אירע כאן, אולי למזלו של המערער. מתחם הענישה שקבע בית המשפט נראה לנו סביר, גם אם יתכנו סטיות מעטות לכאן ולכאן, והעונש אינו חורג באופן שיש בו ממש לא ממנו ולא מן המדיניות השיפוטית הכללית בתיקים מעין אלה (ראו ע"פ 2037/13 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (20.6.13)). עם זאת, מקוים אנו כי המהלכים הטיפוליים שבהם מצוי המערער במאסרו, ושהם ראויים, יתנו אותותיהם לטובה, ודבר זה יעמוד לזכותו בשלבים הבאים, בלא שניטע מסמרות.

בנתון לכך איננו נעתרים לערעור.

ניתן היום, ג' בחשון התשע"ד (7.10.2013).

המשנָה לנשיא

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1מתחם הענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי סביר והעונש אינו חורג באופן ממשי ממנו ומהמדיניות השיפוטית הכללית בתיקים מעין אלה