ע"פ 2577/97 פיינגולד יעקב נ. לב יצחק-עו"ד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון), לפיה נדחתה בקשת המבקש להפחתת הסכום החדשי שהוא משלם לקופת כונס הנכסים הרשמי מ- 5,000 ש"ח ל- 1,000 ש"ח לחודש.

1.ביום 13.7.93 הוכרז המבקש כפושט רגל, בשל אי יכולתו לפרוע חובות שהגיעו אותה עת לסכום העולה על 5 מליון ש"ח. בפסק הדין שהכריז עליו כעל פושט רגל (להלן: "פסק הדין") נקבע, כי המבקש ישלם סך של 2,500 ש"ח לקופת הכנ"ר החל מ - 15.7.93, כאשר החל מ - 15.2.94 יוכפל התשלום ויעמוד על סך 5,000 ש"ח לחודש. ב - 17.11.96 הגיש המבקש בקשה להפחתת התשלום החדשי בו הוא נושא מ- 5,000 ש"ח ל- 1,000 ש"ח לחודש. בבקשתו טען המבקש, כי הוא משתכר כ - 4,500 ש"ח לחודש וכי הוצאותיו האישיות וחיוביו במזונות ילדיו עולים על סכום זה. עוד טען המבקש, כי עד כה ביצע את התשלומים שהושתו עליו מתוך כספים שלווה מחברים ומקרובי משפחה ולא מכספיו הוא. בית המשפט דחה את הבקשה, הואיל ומצא, כי לא חל כל שינוי לרעה במצבו של המבקש מאז מתן פסק הדין. בית המשפט הוסיף וציין, כי מצבו של המבקש אף הוטב מאז, שכן בעת הגשת הבקשה הוא עבד והשתכר.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי בית המשפט שגה בכך שהתעלם מן הטענה שקרוביו וידידיו אינם מוכנים עוד להמשיך ולתמוך בו לאורך זמן. עוד טוען המבקש, כי פסק הדין שהכריז עליו כפושט רגל קבע חיובים בלתי מבוססים ובלתי מאוזנים וכי ההחלטה נשוא הבקשה מנציחה חיובים אלה.

3 . לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה החלטתי לדחותה. מפסק הדין ומפרוטוקול הדיון בהחלטה נשוא הבקשה (לרבות דברי בא-כחו של המבקש) עולה, כי חרף ריבוי חובותיו והכרזתו כפושט רגל נהנה המבקש מרשת תמיכה המאפשרת לו קיום אורח חיים הרחוק מחרפת רעב. אין בדבר פסול, אלא שבית משפט הדן בחיוביו של פושט רגל רשאי להתחשב במקורות כספיים חיצוניים מסוג זה בבואו לקבוע את היקף חיוביו של פושט הרגל (וראה: ע"א 621/69 ארגלזי (פושט רגל) נ' אזולאי , פ"ד כד (1) 624). זאת ועוד, קביעת כושר ההחזר של פושט רגל היא, בראש ובראשונה שאלה שבעובדה המסורה, בראש ובראשונה, לבית משפט של ערכאה ראשונה. בית המשפט קמא שבחן את הראיות לעניין זה מצא על סמך המידע שבפניו כי מצבו של המבקש אף השתפר ביחס למצבו בעת מתן פסק הדין (עליו לא ערער המבקש בשעתו), ובנסיבות אלו ודאי שלא היה מקום להפחית מחיוביו של המבקש (והשווה: ע"א 341/82 ,818 289/83 בר דרור נ' עו"ד מ' כסיף , פ"ד לז (3) 729).

בשולי הדברים יצויין, כי המבקש ביקש, כי הדיון בבקשה זו יערך יחד עם דיון בבקשה אחרת שהגיש ואשר נקבעה לדיון בפני הרכב. הואיל ומצאתי, כי דין בקשת רשות הערעור שבפני להידחות, אף בלא בקשת תגובה, לא מצאתי צורך להידרש לבקשה לאיחוד הדיון.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.