ע"פ 2582/00 אחמד אלכואדבה נ. מדינת ישראל

המערער, שהינו תושב נפת חברון, חבר לאחרים, ובחודש יולי 1999 היה מעורב בפריצה לשלוש מכונית וגניבתן, וכן בניסיון לגניבתו של רכב נוסף. המערער, שהיה מיוצג על ידי סניגור, הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והוסיף והודה כי בעת ביצוען של העבירות שהה בישראל שלא כחוק.

לאחר הרשעתו, הופנה המערער לשירות המבחן, ומהתסקיר שהוגש עולה לכאורה, כי הוא חזר בו מהודאתו והכחיש את מעורבותו במעשים שיוחסו לו, וממילא היה בעיני שירות המבחן כמי ש"אינו לוקח אחריות", ובמצב זה נמנע השירות מהמלצה טיפולית. עם זאת, המליץ שירות המבחן להביא בין שיקולי הענישה את גילו הצעיר של המערער, וכן שכליאתו לתקופה ממושכת עלולה לגרום מצוקה כלכלית קשה למשפחתו.

השופט המלומד של בית המשפט המחוזי גזר למערער 24 חודשי מאסר וכן מאסר על תנאי.

המערער סבור, כי העונש נוטה לחומרא, אך השקפתנו שונה. העבירות שבהן חטא, הן נפוצות ביותר ופוגעות בציבור ובפרט, ועל מנת לצמצם את היקפן, אין מנוס מהשתתם של עונשי מאסר, כדי לגרום לעבריינים בפוטנציה מחשבה נוספת בטרם יחטאו שנית.

לנוכח כל האמור, סברנו שהעונש מתון, וממילא אין מקום להתערבותנו.

הערעור נדחה.

המערער טען בפנינו, כי הוא מוחזק באוהל ביחד עם כ200- איש ובתנאים קשים. מן הראוי כי טענה זו תבדק על ידי הרשות המוסמכת.