ע"פ 2588/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.(1) ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (השופט שיף) בת"פ 607/05, מיום 15.2.06, בגדרו הוטלו על המערער, מאסר של 18 חודשים מתוכם 8 חודשים בפועל, העמדה למבחן במשך שנה החל ממועד תום המאסר ופיצוי המתלונן בסך של 15,000 ש"ח. המערער תוחם את ערעורו אך לעניין המאסר בפועל.

(2) המערער, קטין יליד 1988, הודה ביום 31.10.05 בעובדות כתב אישום מתוקן שייחס לו עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333, בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי כתב האישום, התקוטטו המערער והמתלונן ודחפו זה את זה; או אז נטל המערער כלי חד ודקר את המתלונן דקירות אחדות בגב, בחזה ובצוואר. למתלונן נגרמו חבלות חמורות. אחת הדקירות חדרה לגוף המתלונן, לעומק של 10 ס"מ, וגרמה לנקב בריאתו.

(3) בקבעו את עונש המערער הדגיש בית המשפט קמא כי קשה היא מלאכת ענישת הקטינים, בהתחשב בצורך לשקמם. כן מנה בית המשפט את הנסיבות המקילות עם המערער: הודאתו; העובדה שלא היה מצויד מלכתחילה בסכין אלא נטל חפץ חד אך בלהט הקטטה, וכי עובר לביצוע העבירה היה זה המתלונן שגרם חבלה למערער בגבו; ותקופת מעצרו. עם זאת, ביכר בית המשפט המחוזי את האינטרס של שירוש נגע האלימות הפושה אף בקרב קטינים, והטיל על המערער – כאמור – מאסר בפועל.

ב.בכתב הערעור נטען כי היה על בית המשפט להסתפק בעונש של שישה חודשי עבודות שירות, שכן העבירה נעברה בהיות המערער בן 16 ועשרה חודשים, בעל עבר נורמטיבי ללא כל רקע פלילי, תלמיד ממושמע ושקדן – כך לפי שירות המבחן; חשיפתו של המערער לעבריינים תותיר – כנטען – חותם שלילי בנפשו; כן נטען כי לפי עובדות כתב האישום לא היה מעשה התקיפה פרי תכנון מוקדם, אלא בתגובה לאלימות המתלונן, ולפיכך אין מדובר בדפוס קבוע של אלימות הטבועה במערער (כך קבע אף שירות המבחן). נטען כי בית המשפט לנוער כפוף לרוחו השיקומית של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, וכי די במאסר על דרך של עבודות שירות כדי לשרת את מטרת הענישה. בהקשר זה הפנתה באת כוח המערער להמלצת קצין המבחן וקבע כי שהות המערער במעצר הרתיעה אותו, כי שיתף פעולה עם קצין המבחן, וכי הוא מתאים לתוכנית טיפולית בנושא אלימות במסגרת שירות המבחן. לבסוף, הפנתה באת כוח המערער לפסקי דין בהם הוטלו על נערים, בחלקם בעלי עבר פלילי, עונשי מאסר שיבוצעו בעבודות שירות.

ג.(1) באת כוחו המלומדת של המערער ציינה, כי בחודשים שחלפו מאז גזר הדין השתלב המערער בקבוצה טיפולית בנושאי אלימות מטעם שירות המבחן, בת 14 מפגשים שבועיים, והוא קרוב להשלמתם. המערער אף ביקש לקיים, כנמסר, הליך של סולחה, אך המתלונן סירב, אולם הסכים – בתיווך אימאם הכפר – שלא יהיה ריב נוסף; אלא שבכל זאת תקף המתלונן, יחד עם אביו, את המערער לפני כשבועיים, כנטען, והמערער הגיש תלונה למשטרה, אך לא הגיב באלימות, בהפנימו את לקחו. עוד הוסיפה, כי כניסת המערער לקבוצה הטיפולית היתה אוטונומית, מרצונו שלו ולא בשל הליך כלשהו, והוא מצוי בטיפול צמוד של שירות המבחן. יש מקום איפוא לשיטתה להמיר את עונש המאסר בפועל בשישה חודשי עבודות שירות.

(2) בתסקיר עדכני של שירות המבחן נמסר לנו על מהלך חיובי של השתתפות המערער בקבוצת הטיפול, וכן נמסר על דיווח חיובי מטעם מרכז ילדים ונוער בכפרו. לדעת השירות, מוכיח המערער עצמו בתהליך הטיפול והשיקום, וכבר קיבל את עונשו והרתעה נחוצה בתקופת מעצרו. לפיכך נראה לשירות כי מאסר בפועל יגרום נזק ונסיגה בשלב החיובי שעובר המערער. הוצע קשר טיפולי נמשך על-ידי צו פיקוח של שירות המבחן. באת כוח שירות המבחן חזרה על ההמלצה.

(3) בא כוח המדינה הטעים כי למרבה המזל התוצאות הן אלה בלבד, ואילולא התרשמות בית המשפט קמא מעבר נקי ומתסקיר חיובי היה העונש חמור בהרבה, מה גם שמדובר כמספר דקירות בחלקי גוף שונים – בחזה, בגב, בצוואר – שאין לראותן כ"מעין הגנה עצמית". אשר לתקיפת המערער בידי המתלונן, הנושא בחקירה. אף הוא הסתייע בפסיקה – כזו המחמירה בכגון אלה.

ד.לא נוכל להיעתר לערעור. אכן, המחוקק כרך, ככל שהמדובר בקטינים, את הענישה עם הטיפול, וכך גם שמו של החוק הרלבנטי – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971. אלא שמצויים אנו בעידן שבו, בכל הרצון הטוב לטיפול ולשיקום, על בתי המשפט – כפי שעשה בית המשפט המחוזי במקרה דנא – ליתן עדיפות לשיקולי ההרתעה במקרים המתאימים, מתוך הצורך הדוחק להיאבק באלימות. לדידנו אין מנוס מגישה הרתעתית במקרה כגון דא. כבר נאמר חזור ואמור, כי זמינותם של סכינים והשימוש התכוף בהם מצד בני נוער (ואחרים), מחייבים התייחסות עונשית מחמירה. הדברים נוגעים לכל אזרח ותושב, לכלל הציבור שעל בטחונו מופקדים שלטונות האכיפה, ויש לסייע במאבק זה גם בענישה. במקרה דנן כפסע היה בין הדקירה לבין תוצאות חמורות בהרבה, ולכן אין מדובר בעונש חמור. אכן, שירות המבחן לנוער עשה מלאכתו נאמנה והוא משתדל לשקם את המערער וגם אחרים כמותו. על כך הוא ראוי להוקרה. אך התמונה שעלינו לראות, ולצערנו הדברים אינם נעשים טובים יותר, היא רחבה – ובגינה אין מנוס ממאסר בפועל במקרה בעל חומרה. כפי שקבע בית המשפט קמא, כולל גזר הדין גם העמדה במבחן למשך שנה מיום ריצוי העונש. בכך תהא תרומה להמשך שיקומו של המערער, שאנו מקוים כי היתה זו לו מעידה שלא יחזור אחריה לסורו וכי התהליך החיובי שהחל יימשך וישא פירות. אנו מניחים גם כי התלונה שהגיש תיחקר, בלי שכמובן נביע דעה בעניין זה לגופו.

ד.כאמור, איננו נעתרים לערעור.