פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
259/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו
של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 26.11.08, בת.פ.ח. 8048/07, שניתן על ידי
כבוד השופטים: י' צבן, ג' כנפי-שטייניץ, ר' כרמל
תאריך הישיבה:
י"ג בכסלו התש"ע
(30.11.09)
בשם המערער:
עו"ד ורד בירגר
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד אפרת רוזן
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.
בתאריך 31.7.07, בשעת לילה, תקף המערער קטין יליד חודש יוני 2001, כאשר הוריד את מכנסיו ותחתוניו ומצץ את איבר מינו, חרף התנגדותו של הקורבן. עובדות אלו בהן הודה המערער, היו הבסיס להרשעתו בעבירה של מעשה סדום, עליה דן אותו בית המשפט המחוזי בירושלים ל-4 שנות מאסר, ושנה מאסר על-תנאי.
הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי המערער הנו אדם מוגבל ובעל צרכים מיוחדים ומורכבים, אולם לא קיימת מסגרת אשר עשויה להעניק לו טיפול הולם. על כן נוהגים לשלוח נאשמים מסוגו למאסר, ושם הם הופכים לקורבנות של ניצול בידי
אחרים. כתוצאה מכך נפגעים זכויות יסוד של המערער, ועל כן בהעדר מסגרת מתאימה נכון היה לבחון אמצעים חלופיים לטיפול ושיקום, אולם אלה נדחו על ידי בית משפט קמא.
2.
המערער, צעיר בעל עבר פלילי נמצא בבדיקה פסיכיאטרית אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין, אולם ועדות אבחון שבדקו אותו מספר פעמים מצאו כי הוא לוקה בפיגור שכלי קל. בהערכת מסוכנות מחודש מאי 2008 נקבע, כי מסוכנתו המינית גבוהה, נוכח אי לקיחת אחריות למעשיו וקיומם של דחפים מיניים מוגברים עליהם הוא מתקשה לשלוט. חרף כל אלה, התקשו, כאמור, גורמי הטיפול למצוא עבורו מסגרת טיפולית הולמת. ברם, כל אלה היו גם לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, אשר קיווה למצוא עבור המערער פתרון אחר זולת כליאתו, ומשזה לא נמצא, ונוכח חומרתה של העבירה והסכנה הנשקפת מהמערער לזולת שעה שהוא מתהלך חופשי, לא היה מנוס מלהורות על מאסרו.
3.
אף שדעתנו אינה נוחה ממצב זה, נראה כי אותה תוצאה היתה בלתי נמנעת, ועל כן דינו של הערעור להידחות. עם זאת, במהלך שמיעתו של הערעור (בחודש אייר התשס"ט - מאי 2009), הביע המערער את הסכמתו לקבל טיפול תרופתי להפחתת הדחף המיני, ועל כן ביקשנו מהמרכז לבריאות הנפש שליד שב"ס, לבדוק את התאמתו לטיפול והאפשרות לשלבו בתהליך מסוג זה. בחוות דעת מחודש תמוז התשס"ט (יולי 2009), הודיע מב"ן כי " מדובר במקרה מתאים לטיפול תרופתי בדקפפטיל ", ועל כן ההמלצה היתה כי "שנה
וחצי לפני תאריך שחרורו המשוער, יופנה [המערער] למב"ן על מנת לבצע בדיקות וכך לקבוע סופית את התאמתו הרפואית לטיפול". בהחלטתנו מחודש אייר התשס"ט (מאי 2009) קיווינו כי הטיפול במערער יחל כבר אז, אולם משהדבר לא נעשה, אנו מצפים כי המערער ישולב בהקדם בטיפול זה, הואיל ויתרת מאסרו היא אותה תקופה הנדרשת לטיפול על פי חוות דעת מב"ן.
העתק מפסק דין זה יועבר למב"ן, שב"ס.
ניתן היום, י"ג בכסלו התש"ע (30.11.09).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט