פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
2597/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
יורי יוזינסקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים, מיום 6.2.08, בת.פ. 3923/97, שניתן על ידי כבוד השופט עוני חבש
תאריך הישיבה:
ב' באדר התשס"ט
(26.02.09)
בשם המערער:
עו"ד לובושיץ הלנה
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד איתמר גלבפיש
גב' אדוה פרויד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בתאריך 17.2.07, בשעת לילה מאוחרת, בקרית ארבע, תקף המערער את המתלונן על רקע של מה בכך, ודקר אותו 5 דקירות בחזהו, בבטנו, בזרועו ובידו. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי המערער שהה בגן עם שלוש צעירות, ותוך שהם לוגמים שתייה חריפה, קרא המתלונן, שעמד לא הרחק משם, לאחת מהן. המערער ראה באותה קריאה פגיעה בכבודה של הצעירה וסיבה לעימות. המתלונן התנצל בפניו והבהיר כי לא היתה לו כוונה לפגוע באיש, אולם הסבר זה לא הניח את דעתו של המערער עד שכילה את זעמו במתלונן. ועוד נטען, כי אחת הצעירות שהיתה עם המערער ביקשה להזעיק אמבולנס כדי לטפל בפצוע, אולם המערער מנע זאת ממנה, ואף הזהיר אותה ואת הנוכחים האחרים לבל יפלילו אותו.
בגין כל אלה יוחסו למערער עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הדחה בחקירה ואיומים, עבירות לפי סעיפים 329(1), 245(ב) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שהורשע נדון המערער לתשע שנות מאסר, ושלוש שנים מאסר על-תנאי. כנגד עונש זה מופנה הערעור שבפנינו. נטען, כי האירוע החל בכך שאחד הנוכחים הפגין חוסר כבוד לאחת הנערות; תחילתו של המגע הפיסי היה ביוזמת המתלונן שאחז בכתפו של המערער; לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער, ולעובדה כי הודה באישומים שיוחסו לו; המערער הביע רצון כן לשקם את חייו.
אין בידנו להיעתר לערעור. בעקבות דקירתו נראה כי אך כפסע היה בין המתלונן למותו. על עניין של מה בכך נזעק המערער כדי להגן על כבודה של נערה, ולא הועילו התנצלותו של המתלונן, ואף לא בקשותיה של אותה נערה כי ימנע מהסלמה. כל אלה לא הצליחו להפיס את דעתו, ועם הסכין שנשא עמו הוא דקר פעם אחר פעם את קורבנו, דקירות שגרמו לפציעתו הקשה, ואפשר שהן היו אף עלולות לקפד את פתיל חייו.
למרבה הדאבה התנהגות מסוג זה שוב אינה מאפיינת יחידים, ורבים מאלה המסתובבים בתוכנו, וביניהם בני נוער לא מעטים, נושאים עמם כלי משחית, בהם הם אינם מהססים לעשות שימוש כדי "ליישב" מחלוקות וסכסוכים פעוטים וחסרי ערך. את מחירה של התנהגות מופקרת זו שילמו רבים בחייהם, ורבים אחרים נושאים את צלקותיה על גופם. כדי להלחם בנגע זה, קבעה ההלכה הפסוקה כי יש להחמיר בענישה (ע"פ 4471/03 מדינת ישראל נגד קריספין,
פ"ד נח (3) 277 (2004); ע"פ 6689/96 עבד ווזווז נגד מדינת ישראל, פ"דנ(4) 413 (1996); ע"פ 7924/05 מועתז אבו דעוף נגד מדינת ישראל , לא פורסם (2007)). כך היה מצווה בית המשפט המחוזי לנהוג גם במערער, במיוחד נוכח העובדה שלא רק חומרתן של העבירות הנוכחיות עומדת לחובתו, אלא גם העובדה שהוא כבר התנסה בפלילים, ואף נשא במאסר ממושך ממנו השתחרר חודשים ספורים בלבד לפני האירוע הנוכחי.
נוכח האמור, הערעור נדחה.
ניתן
היום, ב' באדר התשס"ט (26.02.09)
.
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט