פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 2600/06 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ערעור על חומרת עונש בעבירת שודערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת עונשו של מי שהורשע בעבירת שוד, לאחר שתקף אדם נכה רתוק לכסא גלגלים ותלש ממנו טלפון סלולארי. נקבע כי למרות שיקול נסיבותיו האישיות וגילו הצעיר, חומרת המעשה והעובדה שהמערער כבר נשא מאסר בעבר מצדיקים את העונש שהוטל. הערעור נדחה והמערער הופנה לשאת בעונשו.

העובדות

המערער, כבן 16 בעת מעשה, תקף בערב אדם מבוגר נכה רתוק לכסא גלגלים ותלש ממנו טלפון סלולארי. לאחר הודאתו הורשע בעבירת שוד והוטלו עליו 18 חודשי מאסר ו-6 חודשים מאסר על-תנאי. המערער טען לחומרת העונש לאור גילו, המלצת שירות המבחן, נסיבותיו האישיות וחלוף הזמן.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בעונש המאסר שהוטל על המערער שהורשע בעבירת שוד, בשל גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט מחויב לתת את דעתו לנסיבות האישיות של הנאשם, ובמיוחד לסיכויי שיקומו של קטין, אך אין בכך כדי להביא להקלה כאשר נשקלים גם חומרת העבירה והרשעות קודמות.

    ״בית המשפט מצווה לתת את דעתו לנסיבותיו האישיות של נאשם, ובמיוחד את סיכויי שיקומו של קטין.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שוד
  • מאסר על-תנאי
  • חומרת העבירה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 2600/06

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' רובינשטיין

המערער:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 27.2.06, בתיק פ.

623/05, שניתן על ידי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ

תאריך הישיבה:

ו' בכסלו התשס"ז

(27.11.06)

בשם המערער:

עו"ד חליחל איהאב

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:

עו"ד יאיר חמודות

גב' שלומית מרדר

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד חודש דצמבר 1988, תקף בשעת ערב של אחד מלילות חודש יוני 2005, אדם מבוגר, נכה רתוק לכסא גלגלים, ותלש מכשיר טלפון סלולארי שנשא על צווארו. לאחר שהמערער הודה בעובדות שיוחסו לו, הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, הוחלט להרשיע את המערער בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, ובהמשך הוטלו עליו 18 חודשי מאסר ו-6 חודשים מאסר על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער משלא נתן את דעתו לגילו הצעיר, להמלצת שרות המבחן (מספר חודשים של עבודות שרות ומאסר על-תנאי), לנסיבות האישיות שלו ושל משפחתו, לחלוף הזמן, ולהודאתו שחסכה זמן שיפוטי.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער חטא בהתנהגות אלימה כלפי אדם מוגבל וחסר ישע, שמטרתה היתה לגזול ממנו את רכושו. אכן, בית המשפט מצווה לתת את דעתו לנסיבותיו האישיות של נאשם, ובמיוחד את סיכויי שיקומו של קטין. ברם, כך נהג בית המשפט המחוזי, שבצד הנימוקים להקל עם המערער, הוא נתן את דעתו גם לחומרת העבירה, לעובדה שאין זו הפעם הראשונה שהמערער חוטא בפלילים, ובעיקר לכך שגם מאסר שנגזר לו בחודש יוני 2004, לא היה בו כדי להרתיעו מלשוב לחיי פשע.

בנסיבות אלו אין בידינו לסייע למערער, ועל כן הערעור נדחה. המערער יתייצב לשאת בעונשו, בתאריך ג' בטבת התשס"ז (24.12.06), עד לשעה 11:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתן היום, ו' בכסלו תשס"ז

(27.11.06).

המשנה לנשיאה ש ו

פ ט ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • ע"פ 3219/09פיראס חביבי נ. מדינת ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1בית המשפט מחויב לתת את דעתו לנסיבות האישיות של הנאשם, ובמיוחד לסיכויי שיקומו של קטין, אך אין בכך כדי להביא להקלה כאשר נשקלים גם חומרת העבירה והרשעות קודמות.