ע"פ 2633/05 רונן פנחס נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

ביום 9 בנובמבר 2004, בשעת בוקר, הבחין המערער באישה שמשכה כסף מבנק והחל לעקוב אחריה. הוא המשיך במלאכת העיקוב גם כאשר פגשה האישה את בתה, ובעת שהן עמדו להיכנס למעלית של בניין, הלם המערער באגרופו בפניה של הבת, וחטף מידה שקית בה היה נתון הכסף, ונמלט.

המערער הודה בעובדות אלו, ובעקבות כך הורשע בעבירת שוד לפי סעיף 452 לחוק העונשין. בהמשך, הופנה המערער לשירות המבחן, והתסקיר שהוגש לבית משפט קמא כלל המלצה להסתפק בגזירתו של עונש מאסר בו יוכל המערער לשאת בדרך של עבודות שירות. את ההמלצה זו דחה בית המשפט המחוזי, שגזר למערער 25 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסכום של 4,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו מקום להתערב בו. אנו מוכנים להניח כי חרטתו של המערער כנה היא, וכי הוא למד את הלקח הנדרש מהתנסותו הפעם בפלילים. אולם הענישה לא נועדה רק לגמול למערער על חטאיו, אלא גם להרתיע עבריינים בכוח. לעניין זה נחזור ונדגיש, כי מי שחוטא בעבירה כה קשה, מעיד על עצמו עד כמה מוחשית היא הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, ומכאן הצורך לנהוג בו בחומרה. לנוכח השקפה זו, לא נוכל לומר כי העונש שנגזר למערער חמור הוא, אדרבא הוא מתון, ונראה כי הוא כזה משום אותם נימוקים לקולא שנטענו בפניו וחזרו ונטענו גם בפנינו. לא ראינו מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער.

התוצאה היא שערעור נדחה, והמערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום י' בתמוז תשס"ה (17 ביולי 2005), עד לשעה 11.00, בכפוף לכך שהערבויות שניתנו תעמודנה בעינן.