ע"פ 264/00 דוד אטיאס נ. מדינת ישראל

המערער הוא אזרח ישראלי המתגורר באירופה. במהלך תקופה מסוימת ניהל בית קפה בעיר מלגה בספרד. שם פגש באקראי ישראלי בשם כחלון, שהציע לו לשמש בלדר להובלת סמים מסוכנים, לשם ייבואם לישראל ומסירתם לאחד נאוי. לאחר שהופגש עם נאוי בספרד, יצא המערער לבריסל, שם קיבל לרשותו מידיו של כחלון כ32- ק"ג של טבליות סם מסוג אקסטזי (יותר מ100,000- טבליות). כשמטען זה מוסתר בשתי מזוודות שנשא עמו, הגיע המערער לישראל. בצאתו מבית הנתיבות נתב"ג נעצר על-ידי המשטרה ובמקום סמוך נעצר גם נאוי, שהמתין למערער כדי לקבל לרשותו את הסמים.

על יסוד עובדות אלה, בהן הודה המערער לפי בית המשפט המחוזי, הורשע המערער בקשירת קשר לביצוע פשע וכן בעבירות של החזקת סם מסוכן ויבוא סם מסוכן. מתוך שהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, שזה כישלונו החמור הראשון בפלילים, בשיתוף הפעולה שלו עם המשטרה להפללת שותפיו לביצוע העבירות, ובהכבדה שתיגרם לו עקב הניתוק מאשתו ושני ילדיו שנותרו בחוץ-לארץ, החליט בית המשפט המחוזי להקל בעונשו של המערער והסתפק בהטלת עונש מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים וחצי (תחת שבע שנים שביקשה התביעה להטיל במסגרת הסדר טיעון) וכן שנתיים מאסר על-תנאי.

המערער הגיש בעצמו את הערעור שלפנינו, בו השיג על חומרת גזר הדין וביקש להקל בעונשו. סניגורו המלומד, שייצגו לפני בית המשפט המחוזי, נחלץ לעזרתו והעלה בפנינו טענה אחת, דהיינו, שבעקבות גזר הדין החליטה אשתו של המערער להיפרד ממנו ופתחה בהליך של גירושין בבית-משפט מוסמך בצרפת. הסניגור טען, כי בעקבות הניתוק ביניהם נמנע מן המערער גם קשר טלפוני עם ילדיו המוחזקים במשמורת אימם. מטעם זה, ומטעם זה בלבד, ביקשנו להקל בעונשו של המערער, הקלה נוספת מעבר להקלה שהקל איתו בית המשפט המחוזי.

לא ביקשנו מן המדינה תשובה לערעור. המערער ביצע עבירות חמורות, ואלמלא נלכד מבעוד מועד, עלול היה להסב במעשיו נזק כבד לשלום הציבור. אילו עמד בית המשפט המחוזי להענישו כפי חומרת מעשיו, ראוי היה המערער לעונש חמור מזה שהוטל עליו. אלא שבית המשפט ראה מקום, מן הטעמים שפורטו לעיל, להקל באופן משמעותי בעונשו של המערער. גם אם מצבו של המערער הוכבד מאז, בשל החמרת הניתוק מעם ילדיו, איננו רואים מקום להקל בעונשו מעבר למה שכבר נעשה.

הערעור נדחה.