ע"פ 2642/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס,

ניסיון למעשה מגונה ותקיפה. נטען, כי המערער, בעליו של עסק במרכז קניות, פנה לצעירה שעבדה בעסק סמוך בהצעה לבצע בו מין אוראלי וכן ניסה לנשקה. בהמשך הוא הציע הצעה דומה לקטינה שעבדה בעסקו, ובאחד הימים הצמיד אותה אליו, מישש את חזה ונישק אותה, חרף התנגדותה.

בעקבות הרשעתו נדון המערער לתשעה חודשי מאסר, 21 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את אחת המתלוננות בסכום של 2,000 ש"ח, ואת המתלוננת האחרת בסכום של 4,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד גזר הדין, ולאחר שעיינו בנימוקים שבכתב ואלה שנטענו בפנינו על-פה, לא מצאנו מקום להיעתר לו. המערער הפנה הצעות מגונות לשתי נשים, ובאחד המקרים לא הסתפק בכך, אלא גם כפה את רצונו על קורבנו – קטינה בת 16 וחצי לערך. התנהגות זו מעוררת שאט נפש, וכדי להבהיר לכל את סלידת החברה מהם, ראוי מי שחוטא בה, ככלל, למאסר.

קודם לגזירת העונש הופנה המערער לשירות המבחן שנתבקש להכין תסקיר בעניינו. מטעמים השמורים עמו, בחר המערער שלא לשתף פעולה עם השירות, ועל כן נמנע האחרון מלהביא בפני בית המשפט המלצה כלשהי. מתסקיר משלים שהונח בפנינו עולה, כי לאחר הגשת הערעור התייצב המערער לשתי פגישות עם שירות המבחן, אולם לא הביע את מה שהוגדר כ"מצוקה ונזקקות טיפולית אמיתית", ועל כן הוחלט שלא להמליץ על שילובו בקבוצה טיפולית לעברייני מין.

איננו סבורים כי שירות המבחן שגה בהתייחסותו למערער. תנאי ראשון לשילובו של נאשם בתהליך טיפולי, הוא ההפנמה של העובדה שהוא לוקה בסטייה או דחף המחייבים טיפול, וכן הבעת נכונות מצדו ליטול חלק בטיפול מסוג זה. משהמערער בחר לנהוג בדרך אחרת, אין לנו אלא להצר על כך, ועל כן השאלה האחת אשר חייבה מענה, היא אם העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי תאם את חומרתן של העבירות. על שאלה זו אנו משיבים בחיוב, באשר גופן של נשים אינו הפקר, והדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המערער שבפנינו, שהיה ער לכך שהוא מבצע את מעשיו ללא הסכמתן של המתלוננות וחרף מחאתן. נוכח זאת דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים.

המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום כ"ט בסיון התשס"ט (21.6.09), עד לשעה 10:00, בבית המשפט המחוזי בנצרת.