ע"פ 267/09 מדינת ישראל נ. מוראד בושקאר

השופט א' א' לוי:

בתאריך 29.12.07 הלך מחמוד חוסייני (להלן: המנוח) ברחוב אלחרירי שבואדי ניסנאס בחיפה, כשהוא מלווה באֶחיו לואי ואמין ובן-דודו. בשלב כלשהו התפתח עימות מילולי, ובהמשך פיסי, בין הארבעה למחמוד בושקאר (להלן: מחמוד) ואחיו מוראד בושקאר – הוא המשיב בערעור שבפנינו. נטען, כי במהלך העימות נמלטו השלושה שליוו את אמין, בעוד שהוא עצמו נותר להיאבק עם יריביו. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי מחמוד דקר את אמין עם סכין בחזהו, והוא והמשיב דקרו אותו דקירה נוספת בגבו. בהמשך, ניסה אמין לנוס על נפשו, אולם המשיב ואחיו רדפו אחריו, השיגוהו והמשיכו להכותו. או אז הבחינו במנוח ששב לזירה ורצו לעברו. המשיב הכה אותו ומחמוד דקר אותו עם סכין בחזהו, דקירה שגרמה את מותו.

בגין מעשים אלה, בהם הודו המשיב ומחמוד, הרשיעם בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. מחמוד הורשע בעבירה נוספת – הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין. בהמשך, נדון מחמוד ל-16 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי, בעוד שהמשיב נדון לחמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים שעמד נגדו, במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת עומדת על 6 שנים.

בערעור שבפנינו עותרת המדינה כי נחמיר בעונשו של המשיב, ולאחר שבחנו את אשר נטען בפנינו הגענו לכלל דעה כי ערעור זה בדין יסודו. תהא הסיבה אשר גרמה לעימות המילולי בין הניצים אשר תהא, היא אינה מצדיקה את ההסלמה החמורה שהתרחשה בהמשך, ובה גילה המשיב פעלתנות יתרה ופסולה. כאמור, בשלב מסוים נמלטו בני משפחתו של אמין על נפשם, ואז דקר אותו מחמוד פעמיים בחזהו, ודקירה נוספת (בגבו) הוא ספג מידי שני תוקפיו. אולם דעתם של אלה לא נתקררה, וכאשר הבחינו במנוח חוזר לזירה הם פנו אליו, ואז דקר אותו מחמוד את הדקירה שגרמה למותו. הנה כי כן, בגין עניין של מה בכך נשלפו הסכינים וננעצו בקורבנות, והתוצאה היתה קיפוד פתיל חייו של אדם צעיר. במבצעיהם של מעשים מסוג זה, החוטאים בזילות של הערך המקודש של חיי אדם, יש לנהוג ביד קשה, מקל וחומר שיש לנהוג כך נוכח גל האלימות השוטף את החברה בישראל והרשעותיו הקודמות של המשיב. לאור כל אלה החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא המשיב על 7 שנים. רכיבי העונש האחרים, ובכללם דרך הפעלתו של המאסר המותנה, יעמדו בעינם.