בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2671/03
ע"פ 3772/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
המערער בע"פ 2671/03 (המשיב בע"פ 3772/03):
איתן רודקו
נ
ג
ד
המשיבה בע"פ 2671/03 (המערערת בע"פ 3772/03):
מדינת ישראל
ערעור וערעור שכנגד על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.3.03 בת"פ 1155/00, שניתן על-ידי כבוד השופט ע' אלרחמן זועבי
תאריך הישיבה:
כ"ז בתשרי תשס"ד
(23.10.03)
בשם המערער בע"פ 2671/03
(המשיב בע"פ 3772/03):
עו"ד אברהם ברדוגו; עו"ד דוד דרעי
בשם המשיבה בע"פ 2671/03 (המערערת בע"פ 3772/03):
עו"ד חובב ארצי
פסק-דין
השופטת ד' דורנר :
1.איתן רודקו (להלן: המערער), שוטר במשטרת-ישראל, שימש בין השנים 1996-1991 כבלש במפלג הסמים ביחידת גבול לבנון (להלן: היחידה). בשנת 1993 מונה הוא לסגנו של מפקד הגיזרה המערבית באותה עת, שמעון מלכה, והשניים שירתו יחדיו עד לשנת 1995. בתפקידיהם אלה הכירו מלכה והמערער, שנקשרו ביניהם קשרי ידידות אמיצים, את רמזי נהרי, סוחר סמים לבנוני שאף ריצה עונשי מאסר בישראל. לאחר שמלכה והמערער עזבו את היחידה וכל אחד מהם הוצב ליחידה אחרת, הציע איש-קשר למלכה כי הוא עצמו וכן המערער ימסרו, תמורת תשלום, מידע לרמזי בדבר מיקומם של שוטרי היחידה בקרבת גדר המערכת, המוצבים כדי ללכוד את סוחרי הסמים. זאת, על-מנת לאפשר לרמזי לייבא סמים לישראל ללא חשש. מלכה סיפר על הצעה זו למערער, והשניים החליטו להתקשר לאיש-הקשר. מאוחר יותר, בשיחה טלפונית עם איש קשר אחר, הסכים מלכה להצעה. במהלך שנתיים, בין השנים 2000-1998 הוא נדרש, למצער ב-20 הזדמנויות, למסור את המידע המבוקש. מידע זה סופק לו על-ידי המערער, אשר בדרכי עורמה, תוך ניצול קשרי חברותו עם אנשי היחידה, דלה מהם את האינפורמציה הנדרשת ומסרה למלכה. הלה קיבל תמורת כל מידע 5,000 דולר ובשלוש הזדמנויות העביר למערער 2,500 דולר ובסך-הכל 7,500 דולר.
בגין מעשיו אלה הודה המערער, בגדר הסדר-טיעון בכתב-אישום מתוקן, בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה ומירמה והפרת-אמונים. נגזרו עליו, בנוסף לקנס בסך 70,000 ש"ח שהוסכם עליו בהסדר-הטיעון, עונשי מאסר נפרדים בגין כל אחת משלוש העבירות, שהצטברו לחמש שנים. בית-המשפט החליט כי שנתיים מתוך תקופה זו יהיו לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
על גזר-דין זה ערערו שני הצדדים.
2.בפתח ערעורו טען סניגורו של המערער, כי בכתב-האישום שבעובדותיו הודה נפלה שגגה, והואיל והקשר שיוחס לו היה לעבור עבירה של קבלת דבר במירמה, שהיא מסוג עוון, הרי ראוי היה להרשיעו בגין עובדה זו בקשר לביצוע עוון, עבירה על-פי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לטענה זו הסכימה המדינה. אנו מקבלים איפוא את הערעור בעניין זה, מבטלים את הרשעתו של המערער בקשירת קשר לפשע ומרשיעים אותו תחתיה בקשירת קשר לעוון. ברם, שינוי זה אינו משפיע על העונש הראוי.
3.אכן, למערער עבר נקי. הוא שירת 17 שנים במשטרת-ישראל בתפקידים קשים, סיכן את חייו וזכה לשבחי מפקדיו. ברור גם, כי הוא הושפע מהתנהגות מפקדו אם כי חוות-דעת הפסיכיאטר שהעיד מטעמו, על ההשפעה המגיעה כדי הפרעה נפשית, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, אשר רשאי היה לא לקבלה, לאחר שמצא בה פירכות גם ללא שמיעת מומחה אחר. ברם, מערכת העובדות המוסכמת – בגדרה מלכה שילשל לכיסו את רוב הכסף בעוד המערער סיפק את כל המידע – מצביעה על חלקו הדומיננטי של מלכה בפרשה ואף על השפעתו על המערער, שהיה פקודו. בנוסף, נפגע המערער כלכלית, הן בשל תשלום הקנס שהוטל עליו והן בשל שלילת זכויותיו הסוציאליות בעקבות הרשעתו. ואולם, אין בכל אלה כדי להצדיק את העונש הקל שהוטל עליו. ענייננו בשוטר מושחת, שניצל את קשריו עם חבריו השוטרים, הוציא מהם במירמה ובכחש מידע חסוי ומסר אותו לשוטר מושחת אחר. זאת, בידיעה כי המידע ישמש את סוחרי הסמים בגבול לבנון ועלול לסכל את פעילות חבריו ליחידה.
4.מבין מטרות הענישה השונות - שיקום, מניעה, הרתעה ותגמול, המשקף את היחס הראוי בין חומרת העבירה לחומרת העונש ואת הוקעתו של מעשה העבירה – על-ידי החברה - המטרות שהן בעלות המשקל המכריע בעבירות שחיתות שוטרים, הן התגמול וההרתעה. בענייננו, עונש המאסר הקל שהוטל על המערער בשל התנהגות מושחתת שנמשכה שנתיים, מחטיא מטרות אלה וחורג הוא איפוא, באופן קיצוני, מן העונש ההולם.
אשר-על-כן, ובהתחשב בכך שבהחמירנו בעונש אין אנו נוהגים להטיל את מלוא העונש הראוי, אנו מקבלים את ערעור המדינה וגוזרים על המערער חמש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. התנאי הוא, כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי.
ממילא, נדחה ערעורו של המערער.
ניתן היום, כ"ז בתשרי תשס"ד
(23.10.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת