החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 2671/03 איתן רודקו נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עיכוב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעורבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל עד למתן פסק הדין בערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה לעיכוב ביצוע מאסר של בלש שהורשע בעבירות קשר ומרמה והפרת אמונים בקשר לסחר בסמים. נקבע כי העבירות חמורות, טענות המבקש נשקלו כבר בגזר הדין, ואין חשש שירצה מאסר ארוך מזה שייגזר בערעור. המבקש הונחה להתייצב לריצוי עונשו.

העובדות

המבקש, בלש במפלג הסמים במשטרה, הורשע על פי הודאתו בקשירת קשר, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים, לאחר שהעביר מידע על תוכניות היחידה לסוחר סמים וקיבל כספים. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל, וקנס של 70,000 ש"ח. הוא ערער בעיקר על חומרת העונש וביקש לעכב את ריצוי המאסר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור על חומרת העונש

הלכות

  1. 1

    נוכח חומרת העבירות, ומאחר שטענות המבקש נשקלו בבית המשפט המחוזי ואין חשש שירצה מאסר ארוך מזה שיוטל עליו בערעור, אין מקום לעכב את ביצוע המאסר.

    ״אין להניח כי אפילו יתקבל הערעור ויקוצר עונשו, חרף חומרתן היתרה של העבירות, הוא עלול לרצות עד לשמיעת הערעור מאסר לפרק זמן ממושך יותר מזה שייגזר עליו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עונש מאסר
  • ערעור
  • חומרת העונש
  • קשירת קשר לביצוע פשע
  • קבלת דבר במרמה
  • מרמה והפרת אמונים
  • בלש
  • סוחר סמים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

ע"פ 2671/03

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקש:

איתן רודקו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום

11.3.2003 בתיק פ' 1155/00 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט עבד אל רחמן זועבי

תאריך הישיבה: י"ט באדר ב'

תשס"ג (23.3.2003)

בשם המבקש: עו"ד אברהם

ברדוגו

בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש

החלטה

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים. זאת לאחר שהודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו. בית המשפט גזר על המבקש חמש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי. זאת בנוסף לקנס כספי בסכום של 70,000 ש"ח. המבקש מערער בבית משפט זה, וערעורו מופנה, בעיקר, כנגד חומרת העונש שנגזר עליו. במסגרת הערעור הוא מבקש לעכב את ביצוע ריצוי עונש המאסר בפועל עד למתן פסק הדין בערעור. המבקש סבור כי יש לו סיכוי טוב להצליח בערעורו וכי העונש שנגזר עליו יוקל. הוא מציין כי אין לו עבר פלילי, כי אין סכנה לשלום הציבור אם ישוחרר וכי ניתן להניח ששמיעת הערעור לא תארך זמן רב.

המדינה מתנגדת לבקשה. היא מצביעה על כך שערעורו של המבקש אינו מופנה כנגד עצם ההרשעה בדין (למעט ההרשעה בעבירת הקשר שנקשרה, לפי גזר הדין, לביצוע הפשע, בעוד שלטענת המבקש מדובר בקשירת קשר לביצוע עוון). המדינה מצביעה גם על חומרת העבירות שיוחסו למבקש, והיא מדגישה כי אין חשש שמא ירצה, עד לשמיעת הערעור, מאסר ממושך יותר מזה שיוטל עליו בסופו של ערעור.

ואכן, העבירות המיוחסות למבקש חמורות ביותר. המבקש שירת כבלש במפלג הסמים במחוז הצפוני של משטרת ישראל. במהלך שנת 1998 החליט המבקש יחד עם קצין ביחידה ליצור קשר עם סוחר סמים. זה הציע לשניים לשתף עימו פעולה בדרך של גילוי מראש של תוכניותיהם של בלשי היחידה על מנת להקל עליו ועל סוחרים אחרים להעביר סמים מלבנון לתוך ישראל. את הקשר ואת פרטי המזימה קיים, על-פי כתב האישום, הקצין, אך המבקש הוא שנהג לשאוב את האינפורמציה המבוקשת ולהעביר אותה אל הקצין. זה האחרון קיבל לידיו סכומי כסף ניכרים מסוחרי הסמים, ומקצתם העביר לידי המבקש.

הסנגור סבור כי כנגד חומרת המעשים עומדות נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן מסירותו כלוחם בפשיעה. לטענתו לא נתן בית המשפט המחוזי משקל מספיק לנסיבות המקלות. עיון בגזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מלמד כי טענותיו של המבקש הועלו בבית המשפט המחוזי ונשקלו בגזר הדין, ומכל מקום אין להניח כי אפילו יתקבל הערעור ויקוצר עונשו, חרף חומרתן היתרה של העבירות, הוא עלול לרצות עד לשמיעת הערעור מאסר לפרק זמן ממושך יותר מזה שייגזר עליו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.4.2003, בשעה 12:00, בתחנת המשטרה במעונה.

ניתנה היום, כ' באדר ב' תשס"ג

(24.3.2003).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1נוכח חומרת העבירות, ומאחר שטענות המבקש נשקלו בבית המשפט המחוזי ואין חשש שירצה מאסר ארוך מזה שיוטל עליו בערעור, אין מקום לעכב את ביצוע המאסר.