ע"פ 2672/18 סמיר אבו פדה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע לפי הודאתו בהסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין.

בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם בין 8 ל-14 שנות מאסר בפועל, והעמיד את עונש המאסר בפועל על 9 שנים. כן נגזרו עונש מאסר מותנה, ופיצוי לאחר (להלן: ז"ד ), שישב ברכב ליד המתלונן, בסך 10,000 ₪.

מכאן הערעור שלפנינו. המערער סבור כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה הראויה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה שהציג לפנינו; וכי לא ניתן משקל מתאים להסכם סולחה שבגדרו שולם

פיצוי הולם, לגילו הצעיר של המערער, לעברו הנקי, ולעובדה שהתנדב לשירות צבאי.

עמדת המדינה היא כי יש להשאיר את גזר הדין על כנו מטעמיו.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערבותנו.

בית המשפט המחוזי עמד על כך שמדובר בעבירה במדרג גבוה של חומרה שבוצעה בעקבות תכנון מוקדם. המערער הגיע עם אדם אחר שנהג ברכב, חסם את נתיב הנסיעה של המתלונן וז"ד , יצא מן הרכב וירה דרך השמשה הקדמית לעבר פלג הגוף העליון של המתלונן וז"ד . המערער ירה קליעים נוספים לעבר חלקו הקדמי של הרכב, ולעבר דלתות הרכב, מטווח קצר, וזאת באזור מגורים.

למתלונן נגרמו חבלות קשות, הוא נפצע בצווארו, ונגרם לו קרע בכניסה לוושט וכן באיברים אחרים, הוא נזקק לניתוח דחוף ואושפז בבית חולים. ז.ד. שישב ליד המתלונן נפגע אף הוא ונגרם לו פצע שפשוף בראשו.

בית המשפט המחוזי בחן את רמת הענישה, בשים לב לפסיקה ענפה שהוגשה לו על ידי שני הצדדים, עמד בפירוט על שיקולי הענישה ונתן משקל לקולה להסכם הסולחה, לגילו הצעיר של המערער, ולעברו הנקי. מטעם אחרון זה, העמיד את העונש על חלקו התחתון של המתחם.

בחנו את תוצאת האיזון בין שיקולי הענישה. אף שהתוצאה העונשית

אינה ברף נמוך, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לגבולות המתחם, לא מצאנו כי מדובר בחריגה לחומרה במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור (לרבות בשאלת הפיצוי לז"ד , שאף לא צורף כמשיב לערעור).

הערעור נדחה אפוא.