ע"פ 2679/08 ראיד חוסיין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

איברהים מוחמד דיאב (המערער בע"פ 3945/08) קשר עם שניים אחרים – ראיד פארס (המערער בע"פ 2679/08) (להלן: ראיד) והנאשם השלישי בפרשה, מוחמד חרפאני (להלן: מוחמד), למכור סם מסוכן מסוג הרואין. ביום 11.6.07 סיכם דיאב עם סוכן משטרה סמוי כי ימכור לו סם מסוג זה במשקל 1 ק"ג , תמורת סכום של 120 אלף ש"ח. ביום המחרת הגיע הסוכן מלווה בסוכן נוסף למפגש עם ראיד, ולאחר שמנו את הכסף סוכם לשוב ולהיפגש במתחם של תחנת דלק בצומת כחל. למפגש זה הגיע דיאב מלווה בראיד ומוחמד, ועם הסם המסוכן שהיה מוסתר בתוך גרב. במרחק מה מהתחנה ירדו דיאב ומוחמד מהרכב בו נסעו, ועשו את דרכם לתחנת הדלק בתוך מטעים. הם הטמינו את הסם ליד עמוד חשמל, ואז ניגש דיאב לסוכן שהיה מלווה בסוכן הנוסף, בעוד שדיאב ומוחמד נותרו בעמדת תצפית על הזירה. דיאב הוביל את אחד הסוכנים לעבר המקום בו הוטמן הסם, ואז ניגשו למערערים שוטרים כדי לעוצרם.

2.

המערערים הודו בעובדות המפלילות שיוחסו להם, וכך עשה גם מוחמד. דיאב הורשע בעקבות כך בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בעניינם של ראיד ומוחמד גיבשו הצדדים הסכם טיעון, מכוחו הורשעו השניים בעבירות של סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לבצע פשע, והסתייעות ברכב לביצוע פשע. כמו כן, הורשע ראיד בעבירה של נהיגה ללא תעודת ביטוח, בעוד שמוחמד הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3.

הסדר הטיעון בעניינו של ראיד ומוחמד כלל גם המלצה לעונש מאסר מוסכם; לראיד – שלוש וחצי שנים, והפעלה של מאסר על-תנאי בן שנה שעמד נגדו, חלקו בחופף, כך שתקופת המאסר הכוללת תעמוד על שלוש שנים ותשעה חודשים; למוחמד – שלוש שנות מאסר. הוסכם, כי לעניין יתר רכיבי העונש, יטענו הצדדים כהבנתם.

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים דן ביתה משפט את המערערים לעונשים אלה:

דיאב – 6 שנות מאסר, 30 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל מאסר על-תנאי בן שלוש שנים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על שבע וחצי שנים.

ראיד – ארבע שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל המאסר על-תנאי שעמד נגדו, מחציתו במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת הועמדה על ארבע וחצי שנים.

מוחמד -

שלוש שנות מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי.

4.

דיאב וראיד משיגים בפנינו על העונש שנגזר להם. דיאב סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מעבר למתחייב, ואלה טעמיו: לא היה מקום לקבוע כי היה העבריין העיקרי בעסקת הסם; נוכח העונשים שהושתו על המעורבים האחרים, הופר עקרון האחידות בענישה; לא ניתן משקל הולם לכך שהמערער הודה ושיתף פעולה בחקירה ובמשפט; לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות הקשות והצורך להותיר לו פתח לשיקום.

ראיד משיג בעיקר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לחרוג מהעונש המוסכם עליו המליצו הצדדים.

5.

באשר לערעור של דיאב – אין ספק כי חלקו של מערער זה עולה לאין שיעור על זה של שותפיו. אולם, לא רק עניין זה עומד לחובתו, אלא גם העובדה כי זו אינה הפעם הראשונה בה הוא חוטא בפלילים. יתרה מכך, בעת ביצוען של העבירות הנוכחיות הוא היה במעמד של אסיר משוחרר על-תנאי. ואם בכך לא די, התברר כי הוא שב וחטא שעה שמעל לראשו ריחף מאסר על-תנאי משמעותי ביותר. נדמה כי עובדות אלו בצרוף הסכנה הנשקפת לחברה בישראל מנגע הסמים ועליה אין צורך להכביר במלים, העונש שנגזר לדיאב מצוי במתחם הסבירות, ואפשר אף שהוא נוטה לקולא.

באשר לערעור של ראיד – גם לו זו אינה התנסותו הראשונה בפלילים, ולחובתו עבירות קודמות בתחום הסמים. יתרה מכך, אף הוא היה במעמד של אסיר ברישיון בעת ביצוען של העבירות, ועמד נגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה. אולם בעניינו הגיעו הצדדים להסכם טיעון מכוחו הם עתרו לעונש מוסכם. להסכם זה קדם תהליך של גישור בו היה מעורב מותב אחר של בית משפט קמא, ומותר להניח כי המערער היה רשאי להניח כי בנסיבות אלו לא יחמיר עמו בית המשפט מעבר להמלצתם של הצדדים. אכן, גם במקרה בו מוצע לבית המשפט הסכם טיעון, ואף אם קדם לו גישור, הסמכות לגזור את הדין נותרת בסמכותו של בית המשפט בלבד. אולם, נראה לנו כי בנסיבותיו של מקרה זה לא היה מקום לחרוג מהענישה המוצעת, ולפיכך, ועל דעת המשיבה, החלטנו לקבל את ערעורו של ראיד, ולהעמיד את רכיב המאסר בפועל על 45 חודשים שיכללו גם את הפעלתו של המאסר המותנה שעמד נגדו. המאסר על-תנאי אותו גזר בית המשפט המחוזי, יעמוד בעינו.

הערעור בע"פ 3945/08 – נדחה.