ע"פ 2683/18 פלוני נ. מדינת ישראל

שמענו בהרחבה את טיעוני הצדדים.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' שלו ) סוקר באופן מקיף וממצה את שיקולי הענישה, ורמת הענישה שנקבעה בו ככלל אינה מצדיקה התערבות, בכפוף לאמור להלן. גם להשקפתנו מדובר בעבירות חמורות ומכוערות הכרוכות בניצול מצוקה אישית, וככאלה הן מחייבות ענישה מחמירה ומרתיעה.

חלק ניכר מטיעוני הצדדים התמקד בעקרון אחידות הענישה. כפי שנפסק לא אחת, מדובר בשיקול אחד במכלול שיקולי הענישה, וגם בגדרו ברור שאין מדובר בהשוואה טכנית של גזרי דין בין נאשמים שונים. שמענו את הסברי המשיבה על ההבחנות בין תפקידם של המערערים השונים בהירארכיה העבריינית, ועל שיקולים נוספים, כגון קשיים ראייתיים, והשלב שבו קיבלו הנאשמים השונים בפרשה אחריות על מעשיהם. מכך נגזרו גם הסדרי טיעון שונים שאליהם הגיעה המדינה עם הנאשמים האחרים.

מסקנתנו היא כי הגם שקיים שוני מהותי בין עניינם של המערערים שלפנינו לבין יתר המעורבים בפרשה, בהיבטים שעליהם עמדנו, יש מקום לצמצם במידת מה את הפער בין רמת הענישה שנגזרה על המערערים לבין רמת הענישה בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה.

מטעם זה – ומטעם זה בלבד – ראינו להפחית במידת מה את עונש המאסר שנגזר על כל אחד מהמערערים ב-6 חודשי מאסר בפועל.

יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

לא מצאנו עילה להתערבות בהיבטים אחרים שבעניינם טענו באי כוח המערערים שנשקלו כדבעי על ידי בית המשפט.

בעניין עיתוי תשלום הפיצוי, יוכל כל אחד מהמערערים לפנות בבקשה מנומקת למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, והדברים יישקלו לגופם על ידי הגורם המוסמך.