ע"פ 2689/99 עלי מזאועה נ. מדינת ישראל

ערעור המערערים הוא, על העונש שנגזר עליהם בגין הצתת שתי מכוניות. בגין עבירה זו נדונו האחד ל9- חודשי מאסר בפועל ו9- חודשי מאסר על תנאי, והשני ל11- חודשי מאסר בפועל ו10- חודשי מאסר על תנאי. שני המערערים חוייבו גם לשלם - כל אחד מהם - 5,000 ש"ח כפיצוי למתלוננים.

הדיון נדחה, כדי לאפשר תשלום של הפיצוי בו חוייבו המערערים. המערער הראשון שילם את הסכום; והמערער השני, אשר הינו חולה סכרת ומוצא את מחייתו בגימלה שהוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי, מוכן היום לשלם את הסכום של 2,500 ש"ח ואת יתרתו במועד שייקבע על ידי בית המשפט.

שקלנו את כלל הנסיבות, ונראה לנו, לאור הנסיבות המיוחדות, שיש לקבל את הערעור ולהקל בעונשם של המערערים. תרמו לכך העובדה שכל אחד מהם היה במעצר תקופה של כארבעה חודשים, ושישה חודשים היו במעצר בית, וכפי שהסכים גם בא כוח התביעה, לעת הזאת השתנו הנסיבות ולא יהיה זה ראוי להחזיר את המערערים לכלא להשלמת ריצוי העונש.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שתקופת מעצרו של כל אחד מן המערערים תהיה תקופת המאסר שעליו לרצות, ויתרת תקופת המאסר מבוטלת בזה. עונש המאסר על תנאי והחיוב בפיצויים שהוטל על המערערים נשאר בעינו. המערער השני ישלם היום מחצית מהפיצויים שהוטלו עליו, דהיינו 2,500 ש"ח, והיתרה תשולם על ידו תוך שישה חודשים מהיום.