ע"פ 2694/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

במהלך החודשים נובמבר 2006 עד ינואר 2007, שימש המערער כנהג להסעות של תלמידים. על פי עובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו ובהן הודה, הוא ביצע בחמש הזדמנויות שונות עבירות אינוס בקטינה שהיתה אותה עת בת 4 שנים, על ידי כך שהפשיטה ממכנסיה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. בעקבות הודאת המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות לפי סעיף 345(ב)(1) בשילוב עם סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, ובהמשך דן אותו ל-15 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטינה בסכום של 100,000 ש"ח.

2.

בערעור שבפנינו, בו משיג המערער כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לגילו של המערער (יליד שנת 1939), לליקויים גופניים ובריאותיים מהם הוא סובל, הודייתו בעובדות שיוחסו לו, חרטתו העמוקה, עברו הנקי, ומצבו הנפשי הקשה בעקבות פטירת אחיו.

3.

אין

בידינו להיעתר לערעור. עקב קשיים בהסעתה של הקטינה לגן הילדים, הומלץ בפני אמה להיעזר במערער בהנחה שהוא יעשה את מלאכתו נאמנה. ברם, המציאות היתה שונה לחלוטין, כאשר את הסעתה של הקטינה ברכבו הוא ניצל כדי לתת פורקן ליצריו האפלים, תוך שהוא גורם לקורבנו נזק שככל הנראה יידרשו עוד שנים רבות עד שיימצא לו מזור. על פי האמור בתסקיר הנפגע, מאז בוצעו בה המעשים חלה רגרסיה בהתנהגות הקטינה, ששוב אינה מתפקדת כבנות גילה, ועל כן הביעו גורמי הרווחה את ההערכה שהיא "תזדקק לשנים רבות של טיפול על מנת להשיג בחזרה את שלבי ההתפתחות שכבר השיגה, זאת בתחום הדיבור, הלימוד התחברות חברתית ועוד". כן הובעה הדעה כי לקטינה יידרש טיפול פסיכולוגי ממושך, ועזרה בתחום הקוגניטיבי. את כל אלה גרם המערער, אדם לו מסרה אמה של הקטינה את היקר לה מכל, בהנחה שיוביל אותה לגן ויחזיר אותה לביתה בשלום. לכך מתווסף ממצאו של המרכז להערכת מסוכנות, לפיו קיים חשד לקיומו של גרעין פדופילי אצל המערער, והסכנה להישנות המעשים הוגדרה כבינונית-גבוהה. לעניין זה נוסיף, כי לבקשת המערער ובטרם נכריע בערעור, שבנו וביקשנו הערכה מחודשת של המסוכנות, ובימים אלה הונחה בפנינו חוות דעת מפורטת ומעמיקה ממנה עולה כי המערער "מגלה עיוותי חשיבה אופייניים לעברייני מין. חסר תובנה להשלכות הנזק שנגרם לקרבן וחסר תובנה לקיומם של מצבי סיכון. מדבריו ומן הפנומנולוגיה של העבירות קיים חשד לקיומה של סטייה מינית רגרסיבית...". לאור האמור נמצא כי גלומה במערער רמת מסוכנות מינית גבוהה, אולם, נוכח קיומם של מה שהוגדר כ"גורמים מפחיתי מסוכנות" (כמו גילו המתקדם של המערער), אובחנה מסוכנותו כבינונית לטווח ארוך.

אנו סבורים כי בנסיבות אלו אין עילה להקל עם המערער. אכן, תקופת המאסר שהושתה עליו אינה פשוטה כלל ועיקר, במיוחד לאור גילו המתקדם ומצב בריאותו. אולם, למרבה הדאבה אנו מרבים להיתקל בשנים האחרונות בתופעות דומות, ועל כן מחייבת ההגנה על ילדים להבהיר לכל באמצעות הענישה, כי מי שנוטל לעצמו את החירות לפגוע בגופו של קטין מסיבה כלשהי, ומקל וחומר כדי לתת פורקן לסטייתו בתחום המיני, עתיד לשלם על כך באובדן חירותו לתקופה ממושכת.

נוכח האמור, הערעור נדחה.