ע"פ 2717/03 איתי אילוז נ. מדינת ישראל

המערער וחברו הגיעו לחדר במלון שבו התאכסנו המתלוננים. הם הציגו את עצמם כשוטרים והורו למתלוננים להתפשט. המערער נטל מכיסו של אחד המתלוננים סך 7200 ₪ ואחר כך הכה אותו באמצעות אלה פעם אחת. בשל מעשה זה הואשמו המערער וחברו בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, אך במסגרת הסדרי טיעון שנערכו עם כל אחד מהם לחוד הסתפקה התביעה בהרשעתם בעבירות קלות יותר. בשל קושי ראייתי (כך נאמר לנו) הסתפקה התביעה, לגבי חברו של המערער, בהרשעתו בעבירה של אי מניעת פשע, שעליה נידון לעונש מאסר על תנאי. האשמתו של המערער הומרה לדרישת נכס באיומים בנסיבות מחמירות ולעבירת איומים - זאת תחת העבירה של שוד בנסיבות מחמירות - ומשהודה המערער בעבירות אלו הרשיעו בית-המשפט בהן על יסוד הודאתו. בית-המשפט גזר על המערער עשרים חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו (23.7.02), ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו הוא על חומרת עונש המאסר.

מתסקיר משלים שהגיש שירות המבחן עולה כי במהלך תקופת המאסר התנהג המערער ותיפקד באורח חיובי. לקראת הדיון לפני ועדת השחרורים, בתום שני שלישים מתקופת מאסרו, ביקש המערער להשהות את ההחלטה בעניינו עד שתוכן לגביו תוכנית שיקום. בפועל הסתבר שתוכנית השיקום טרם הוכנה. הוברר שבמסגרת תקופת המאסר לא נמצאה מתכונת שיקומית מתאימה למערער אך נמשכים המאמצים לבנות תוכנית שיקום בעזרת הרשות לשיקום האסיר, בה יוכל המערער להשתלב לאחר שחרורו מן המאסר. מועד שחרורו קבוע ליום 26.2.04 ובקשתו העיקרית של הסניגור היא שכמחווה של עידוד כלפי המערער, שבפועל כבר ריצה יותר משני שלישים מתקופת מאסרו, נקצר במידה מסוימת את יתרת תקופת המאסר שנותרה לריצוי.

הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. המערער הוא איש צעיר (יליד 1982). מתסקיר המבחן וגם ממכתב אישי שכתב המערער והוגש לבית-המשפט עולה שיש לו מוטיבציה חיובית לתקן את דרכו. אין יסוד לומר, ואף לא נטען, כי העונש שנגזר עליו - לנוכח מהות העבירות ונסיבות ביצוען, ועל רקע היותו בעל הרשעות קודמות - הוא חמור יתר על המידה. השאלה היחידה היא אם ראוי לשחרר את המערער מן המאסר לפני שהרשויות הצליחו לגבש לגביו תוכנית שיקומית מתאימה בה יוכל להיקלט מיד עם שחרורו. לשאלה זו אנו משיבים בשלילה. מתסקירו המקורי של שירות המבחן עולה כי למערער יש חולשות ודחפים שבגללם הסתבך מדי פעם בפעם בביצוע העבירות. הוא כבר ריצה עונש מאסר קודם ולא חלף זמן רב עד שהסתבך בביצוע העבירות שבגללן הובא לדין הפעם. בנסיבות אלו יש חשש שאם נקל בעונשו של המערער בטרם עת, עלול שחרורו המוקדם להצמיח רעה תחת טובה, מבחינת טובתו של המערער עצמו.

אנו דוחים את הערעור. עם זאת אנו מבקשים מקצינת המבחן לעקוב אחר גיבושה המהיר של התוכנית השיקומית הנדרשת, במטרה שזו תושלם לפני המועד הקבוע לשחרורו של המערער מן המאסר. חשוב להדגיש שהמערער ויתר מרצונו על שחרורו בתום שני שלישים מתקופת המאסר (בהנחה שהוועדה הייתה מחליטה לשחררו). בנסיבות אלו ראוי להקפיד שקודם לשחרורו ישלימו הרשויות את התוכנית השיקומית שהוא זקוק לה.