ע"פ 2717/06 מדינת ישראל נ. עאבד מחמוד

השופט י' אלון :

המשיב הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בנצרת בכך שבשעות הערב של 18.9.05 בנצרת, לאחר עימות שפרץ בינו לבין חבורת אנשים שנתקהלו מחוץ לבית בו נערכה חתונה, ניגש לביתו, נטל מפתחות המכונית של אחותו – מבלי הסכמתה – נהג את המכונית לרחבה בה נתקהלו אותם האנשים ופגע במודע באנשים שנתקהלו שם, תוך גרימת חבלות חמורות לעשרה מהם. שניים מהנפגעים נחבלו בראשם, ואחד מהם נזקק לניתוח תוך מוחי, אדם אחר איבד הכרתו, אדם נוסף סבל חבלות בגבו ובצווארו וכל היתר ספגו חבלות בגפיהם, חלקם חתכים, חלקם שפשופים וחלקם שברים. לאחר שגרם את כל אותן החבלות, המשיך בנסיעה מהמקום ונטש המכונית במקום מרוחק.

בשל אותם המעשים הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום – חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין), הפקרה אחרי פגיעה, שימוש ברכב ללא רשות ונהיגה בלא רישיון נהיגה. בגזר הדין מיום 12.2.06 הטיל עליו בית המשפט קמא עונש מאסר בפועל של 24 חודשים, מאסר על תנאי של 22 חודשים ופסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של שש שנים.

המדינה מערערת בפנינו על גזר הדין. לטענתה, חומרתם הרבה של מעשי המשיב ותוצאותיהם הקשות בגופם של קורבנותיו חייבו הטלת עונש משמעותי בהרבה מזה שנגזר עליו בבית המשפט קמא.

סניגורו של המשיב מפנה, לעומת זאת, לנסיבות חייו הקשות ביותר של המשיב, הרקע המשפחתי שגדל לתוכו, אמו שנרצחה ואביו שמרצה מאסר עולם בשל כך. כמו כן, מציין הסניגור כי המשיב עומד ערב שחרורו (המינהלי) מתקופת המאסר שנגזרה עליו, והחמרת הדין עמו בשלב זה תהווה מכה קשה מאוד עבורו.

2.

גזר הדין נמצא בעינינו קל משמעותית מהעונש המתבקש. המשיב, במעשה מחושב ומתוכנן, הדהיר מכונית לתוך קבוצת אנשים, עמה ניהל קודם לכן ויכוח כזה או אחר, תוך שהוא מודע לתוצאות החמורות היכולות להיוודע לכך. כתוצאה מכך נפצעו עשרה אנשים, שניים מתוכם בפציעות ראש קשות ויתרתם בפגיעות גפיים וגב. המשיב הוכיח בכך כי חיי אנשים ושלומם אינם משמעותיים בעיניו, וכי מוכן הוא לסכנם בחבלות קשות וחמורות כתוצאה מריב מילולי וסיכסוך של מה בכך.

נוכח חומרה קשה זו שבמעשיו ובתוצאות אותם המעשים, מוצאים אנו כי העונש כפי שהוטל עליו בבית המשפט קמא מופרז לקולא ומחטיא את מטרת הענישה.

מודעים אנו לנסיבות חייו הקשות והטראגיות של המשיב. עם זאת, וככל שיש באלה שיקול של ממש לקולא, לא היתה הצדקה להקלה המופלגת בה נהג בית המשפט קמא עם המשיב – ודין הערעור להתקבל.

מתוך שאין ערכאת הערעור ממצה את מלוא חומרת הדין עם הנאשם ומתוך ששבנו ובחנו את נסיבותיו האישיות של המשיב, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולקבוע כי המשיב ירצה עונש מאסר בפועל של שלוש שנים, תחת המאסר של שנתיים שנקבע בגזר הדין קמא. יתר מרכיבי גזר הדין יישארו בתוקפם.