ע"פ 2717/15 מחמוד חביבאללה נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המערער למשך 36 חודשים.

המערער הורשע על-פי הודאתו ב הצתה . על-פי כתב האישום שבעובדותיו הודה, נודע למערער על עיקול שהוטל על חשבון הבנק של אמו על-ידי המועצה המקומית עין-מאהל. המערער הגיע לבניין המועצה ביחד עם אמו על מנת לברר את פשר העיקול, משום שחש כי נגרם לו עוול על-ידי המועצה. משלא נענה לשביעות רצונו, התרגז, עזב את המקום, ובשלב זה גמלה בלבו החלטה לנקום בעובדי המועצה ולהצית את בניין המועצה. המערער החזיר את אמו לביתה, נסע לתחנת דלק, מילא שם בקבוק פלסטיק בבנזין וחזר לבניין המועצה. שם החל לקלל את המועצה ואת עובדיה, עלה לקומה השניה סמוך למשרדי הגזבר ומבקר המועצה, וצעק: "אני אשרוף לכם את המועצה" . המערער שפך את תכולת הבקבוק על קירות ורצפת המשרדים והדליק את הבנזין באמצעות מצית. האש התלקחה, אחזה בקירות הבניין, ועשן ופיח התפשטו למשרדים סמוכים. המערער נכווה בידיו ובפניו, אך נמלט מהמקום ועובדי המועצה כיבו את האש. לבניין המועצה נגרם נזק בשווי של כ-24,000 ₪.

בית המשפט המחוזי דן בגזר הדין בנסיבות המעשה והעושה, נדרש לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שעלו בתסקיר שירות המבחן, שקל את טיעוני הצדדים, נתן דעתו על מדיניות הענישה הנוהגת והטיל על המערער כאמור עונש של 36 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך של 2,000 ₪.

בבקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר טוען המערער, כי עשה את אשר עשה כמחאה מצדו וכאות זעקה לחוסר התייחסות המועצה ועובדיה לפניותיו שלו ושל אמו לביטול עיקולים ולהסדרת חובהּ של האם. במהלך ניהול המשפט השלים המערער תואר הנדסאי מכונות, והשתלב בעבודה קבועה בחברת מרצדס. לטענתו, נימוקי ערעורו מצדיקים סטייה ממתחם העונש ההולם, משיקולי שיקום, עד כדי הסתפקות בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. ב"כ המערער ציין נסיבות אישיות קשות, בכללן מעורבות אביו של המערער באירוע רצח לפני 15 שנה, שבעקבותיו הוגלתה המשפחה מהכפר. אמו גידלה 4 ילדים לתפארת, כשהיא מתפרנסת מעבודות ניקיון. אחיותיו של המערער משכילות, האחת לומדת רפואה בגרמניה, האחרת למדה אדריכלות. מדובר בנסיבות יחודיות, כשרמת הסיכון הנשקפת מן המערער היא נמוכה. מבחינתו – אמו היא כל חייו, ומן הראוי לייחס משקל רב לשיקול השיקומי. המערער התארס, אך משפחת ארוסתו הודיעה כי לא תתחתן עמו אם יִכּלא. מצבה האישי והרפואי של האם קשה, ומחייב גם הוא התחשבות. על רקע האמור, לטענת ב"כ המערער, סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, וממילא מן הראוי לעכב את ביצוע עונש המאסר.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי העונש של 3 שנות מאסר הוא מוצדק, וכי אין סיכוי של ממש שהמערער ירצה עונש מאסר לשווא. גם אם המערער חש במצוקה, אין ניתן בשום פנים ואופן להצדיק את מעשהו או להקל ראש בהצתה ובסכנות הנובעות ממנה. המתחם שנקבע, בין 3 לבין 6 שנים הוא סביר. אין מקום לעיכוב ביצוע העונש.

נתתי דעתי על הבקשה ועל נימוקיה, ועל אלה שבאו בתשובה. מעשה ההצתה שנעשה הריהו חמור, ועונשו בצדו, כמתחייב מן הסכנה הרבה לגוף ולנפש, ועל-פי מדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא. בצד החומרה והמסוכנות, לבטח אין להתעלם גם מן הרקע, מן הנסיבות האישיות, ומן השיקום (אם כי, תסקיר שירות המבחן היה קצת פחות אופטימי ממה שעלה מדברי ב"כ המערער). העונש שהוטל על המערער איננו מן הקלים, והמערער מימש את זכותו להגיש ערעור. יהיה לו יומו בערעור לפני בית משפט זה, אך אין הצדקה לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר עד לשמיעת הערעור, משום שגם אם יוקל עונשו במידת-מה, והדבר כלל וכלל איננו מובטח, הפחתה עד כדי תקופת מאסר שתרוצה בעבודות שירות, אינה נראית כאפשרות ריאלית בנסיבות.

המערער יתייצב לריצוי עונשו כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי.