פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 2717/98 - א'
בפני: כבוד
השופט י' טירקל
המערער
:
אליעזר
וינברג
נגד
המשיב
:
מדינת
ישראל - אגף המכס והמע"מ
בקשה
לעיכוב ביצוע מאסר
בשם
המבקש: עו"ד א' לפידות
פסק - דין
1. המערער מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה
לדחות את בקשתו לעכב פעם נוספת את תחילת ריצוי עונש המאסר שהושת עליו.
תחילתה של הפרשה בפסק דינו של בית משפט השלום
בחיפה שהרשיע את המערער בעשרים ותשע עבירות של אי דיווח על עסקאות מתוך כוונה
להתחמק מתשלום מס ערך מוסף, חמש עבירות של הגשת דו"חות לא נכונים על בסיס
חשבונאות כפולה שניהל, עבירה אחת של השמדת פנקסים ושתי עבירות של אי הוצאת
חשבוניות מס בגין עסקאות שביצע, בניגוד להוראות חוק מס ערך מוסף תשל"ו1975-
וגזר עליו שמונה עשר חודשי מאסר: שנים עשר חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.
כמו כן הפעיל בית משפט השלום באופן מצטבר עונש מאסר מותנה של חמשה חודשים שהיה
תלוי על המערער.
המערער והמשיבה ערערו על פסק הדין לפני בית
המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורו של המערער וקיבל את ערעור המדינה בהשיתו על
המערער קנס של 50,000 ש"ח מלבד עונש המאסר.
2. בית משפט השלום גזר את דינו של המערער, כאמור,
ביום 1.1.98. תחילת ריצוי העונש נדחתה על ידי בית משפט השלום ליום 18.1.98. אחרי
פרשה של דחיות נוספות הוסיף בית המשפט המחוזי ודחה את ריצוי העונש עד יום 3.5.98,
מועד שהציע בא כוח המערער בדיון שהתקיים שם ביום 9.4.98.
חלפו ימים מספר ושוב הפעם חזר בא כוח המערער
לבית המשפט המחוזי וביקש לעכב את ריצוי עונש המאסר; זאת, למרות שהצהיר - באחד
הדיונים בענינו של המערער בבית המשפט העליון - שלא יבקש דחייה נוספת. בית המשפט
המחוזי דחה את בקשתו. אולם, ביום 3.5.98, שבו היה המערער אמור להתחיל, כאמור,
בריצוי עונשו, הגיש בא כוחו לבית משפט זה בקשה "להורות על עיכוב ביצועו של
מאסר עד למתן החלטה
בבקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה".
יצוין כי בא כוח המערער לא הגיש בקשה להרשות לו לערער על גזר הדין ואף לא הגיש בקשה נפרדת להרשות לו לערער על החלטתו הנזכרת של בית המשפט המחוזי כפי שאמר בבקשתו. לפיכך מכוח הוראת סעיף 87(ד) לחוק העונשין תשל"ז1977-, החלטתי לדון בבקשה זאת כבערעור (ראה גם הודעתם המוסכמת של בא כוח בעלי הדין מיום 22.1.98 בתיק ע"פ 149/98).
בא כוח המערער השתית את בקשתו על שני טעמים: האחד - "פגיעה אנושה" שייפגע המערער עקב ביצועו של עונש המאסר; השני - שאם יופסקו העבודות שהתחייב לבצע ייפגעו לקוחותיו "פגיעה קשה". עוד ציין שהוא עלול להפגע "פגיעה נוספת בתביעות והסתבכויות נוספות שסופן מי ישור". בדיון שלפני עמד על הטעם השני וזנח את הטעם הראשון.
3.ערעור זה אין בו ממש.
כפי שעולה מכתב האישום שהוגש על המערער ומפסקי הדין שניתנו נגדו מדובר בעבירות רבות וחמורות שנעברו במשך שנים. המערער הורשע בעבר בעבירות דומות, שבגינן הושתו עליו עונשים קלים, ובעת ביצוע העבירות הנדונות היה תלוי עליו עונש מאסר מותנה. פרשיות אלה מעידות עליו שדרכו לזלזל בחוק, מחד גיסא, ולבקש שינהגו בו במידת הרחמים, כאשר הוא בא לתת את הדין על מעלליו, מאידך גיסא.
עבריין כזה אינו ראוי שבית המשפט ישעה לתחינותיו - שספק בעיני אם הן אמיתיות - ואף אינו ראוי לרחמים. אשר לפגיעה בלקוחותיו, שאותה מבקש הוא למנוע, יצוין כי מאז נגזר עונשו לראשונה - 1.1.98 - ובוודאי מאז שתמה התקופה הראשונה של עיכוב הביצוע - 18.1.98 - חלפה תקופה ממושכת של כחמשה חודשים שבמהלכה יכול היה המערער להתקין את עצמו ואת עסקיו לקראת ריצוי עונשו. במצב דברים זה גם אין לייחס משקל למכתבי לקוחות שהגיש בא כוחו לתמיכת טענותיו.
4. הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ח באייר תשנ"ח
(14.5.98).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98027170.
M01