ע"פ 2745/06 מדינת ישראל נ. גבי הרשקו

השופט א' א' לוי:

1.נלו הרשקו (להלן: "נלו") הוא אביהם של משיבים 1 ו-2 (להלן: "גבי" ו"יגאל"), בעלה של משיבה 3 (להלן "איריס"), וידידו של ש.י., יליד שנת 1928 (להלן: "המתלונן"), מאז שנות ה-70. בשנת 1990 נכלא נלו בארצות הברית שם נשא בעונש מאסר ממושך (11 שנים) בגין סחר בסמים, ולאחר ששוחרר מהכלא, התחדש הקשר בינו למתלונן.

2.בכתב-האישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי במהלך שנת 2002 טען נלו בפני המתלונן כי הוא חייב לו סכום של 50 אלף דולר. המתלונן הכחיש זאת, אולם משהחל נלו לאיים עליו, נאלץ המתלונן לשלם את אותו סכום. ברם, נלו לא הרפה ממנו, וטען בפניו כי החוב צמח ל-80 אלף דולר ואחר-כך ל-250 אלף דולר, ושוב נאלץ המתלונן להיכנע לסחיטה עקב חששו לחייו. בהמשך, נרתמו גם שניים מהמשיבים שבפנינו - גבי ויגאל - למסע האיומים כנגד המתלונן, ובעקבות כך הוא נאלץ למכור נגריה שבבעלותו, ואת תמורתה (35 אלף דולר) העביר לידי נלו.

בחודש אוגוסט 2005 נרצח נלו בידי אלמונים, אולם סחיטתו של המתלונן נמשכה בידי גבי ויגאל, והפעם נרתמה לעזרתם גם אמם, איריס. על-פי גרסת המשיבה, נדרש המתלונן להשתתף בהוצאות הקבורה של נלו, ובהמשך הבהירו לו המשיבים כי עליו לשלם להם סכום נוסף של 150 אלף דולר. מדרישה זו הם לא הרפו גם כאשר נודע להם כי המתלונן עומד לעבור ניתוח מורכב. יתרה מכך, גבי ויגאל הגיעו לביתו של המתלונן מיד לאחר ששוחרר מבית החולים, ואחד מהם (יגאל) אף תקף אותו. משניסתה בתו של המתלונן לטלפן למשטרה, אמר לה גבי כי הוא יודע היכן היא גרה, וזאת מתוך כוונה להטיל בלבה מורא.

3.המשיבים הודו בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע וסחיטה באיומים, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). יגאל הורשע גם בעבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק.

בגין כל אלה נגזרו לגבי ויגאל 18 חודשי מאסר ו- 12 חודשים מאסר על-תנאי, לאיריס נגזרו 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכל אחד מהמעורבים בפרשה חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.

4.בערעור שבפנינו מלינה המדינה כנגד קולת גזר הדין. נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לכל אחת מהעובדות הבאות: קורבנם של המשיבים היה אדם קשיש וחולני, עליו הם לא חסו גם כאשר נאלץ לעבור ניתוח; העבירות נמשכו זמן ניכר; לשניים מהמשיבים עבר פלילי מכביד; העובדה שהמשיבים לא הצליחו לקבל כספים נוספים מהמתלונן, לא נבעה מחרטה שתקפה אותם, אלא מכך שהמתלונן ירד מנכסיו. נוכח כל אלה עתרה המדינה להחמיר בעונש המאסר שהושת על גבי ויגאל, וכן להגדיל באופן משמעותי את סכום הפיצוי אותו חויבו המשיבים לשלם לקורבנם.

על כל אלה הגיב בא-כוחם המלומד של המשיבים, עו"ד מ' אלוני, בדברי תשובה בכתב ובטיעון על-פה, ובמרכזם של אלה עמדה השקפתו כי העונש שהושת על שולחיו הולם את חלקם בפרשה, ומתחייב מהסדר הטיעון אשר גובש בין הצדדים, אף שלא הוצג בפני בית-המשפט.

5.מקובלת עלינו השקפת המערערת, לפיה המעשים בהם חטאו המשיבים חמורים הם, הואיל והם היו חלק מקשר שנועד להוציא מהמתלונן כספים שלא כדין ובתואנת-שווא. חמורה במיוחד היא העובדה שהמשיבים בחרו להם קורבן מבוגר, חולני, ולמעשה חסר ישע, עליו לא חסו עד שהותירו אותו חסר כל. אכן, נקודת המוצא של בית-משפט קמא היתה כי המשיבים לא נטלו חלק מרכזי בעבירות שנזקפו לחובת נלו, אולם, הם סייעו לו באיומים שהשמיעו כדי לבצע את זממו. אם תוסיף לכך את העובדה שלשני המשיבים הראשונים עבר פלילי מכביד ביותר, שוב אין ספק כי העונש שנגזר להם על ידי בית-משפט קמא, הקל עמם יתר על המידה ומבלי שהיתה לכך עילה ראויה. עבירות של סחיטה באיומים הן עבירות נפוצות, אותן קשה לחשוף עקב חששם של הקורבנות לפנות לרשויות החוק. לפיכך, משנמצאו מי שחטאו בכך, ובצורה כה בוטה, ראוי היה להשית עליהם עונש שיהיה בו מענה גם לצורך לגמול להם על רוע מעלליהם, וגם כדי שעונשם יהווה מסר מרתיע לרבים.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, ולנוכח ההלכה לפיה בית משפט שלערעור אינו נוהג למצות את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל בו ישאו גבי ויגאל על שנתיים ומחצה. לא ראינו מקום להתערב ביתר רכיביו של גזר הדין, ולפיכך יעמדו אלה בעינם.