ע"פ 2750/98 עמוס ברכה נ. מדינת ישראל

1.אלה הם שני ערעורים שהוגשו על ידי שני המערערים, על גזרי הדין שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק פלילי 8121/97 (כב' השופטת רויטל יפה-כץ). אחדנו שני הערעורים ואנו דנים בהם ביחד.

2.שני המערערים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירת שוד בניגוד לסעיף 402 לחוק העונשין, תשל"ז1977-.

בית המשפט גזר על המערער עמוס ברכה (ע"פ 2750/98) מאסר בפועל למשך 4.5 שנים, ומאסר על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים. כמו כן הפעיל מאסר על תנאי שהוטל בתיק פלילי 1926/95, בית משפט השלום באשקלון, של 6 חודשים באופן כזה שחלקו הופעל כחופף וחלקו במצטבר ובסך הכל ישא המערער 57 חודשי מאסר החל מיום מעצרו 6.10.97.

על המערער יהושע ברכה (ע"פ 3931/98) גזר בית המשפט מאסר בפועל של 5 שנות מאסר ו18- חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כמו כן הפעיל ארבעה מאסרים על תנאי שהוטלו בת"פ 1171/94, עונש של 6 חודשים; ת"פ 1372/94, עונש של 3 חודשים; ת"פ 1275/92, עונש של 3 חודשים; ת"פ 2750/95, עונש של 18 חודשים, בית משפט השלום באשקלון.

בית המשפט הפעיל את העונשים על תנאי כחופפים אחד לשני וחלקם הופעל כחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק הנוכחי וחלקם כמצטבר, כך שהנאשם ירצה 60 חודשי מאסר כולל החל מיום מעצרו 6.10.97.

3.שני הסניגורים המלומדים טענו כל שניתן לטעון למערערים והדגישו כל הנסיבות האישיות וכן כי רמת הענישה במקרים כאלה ובנסיבותיהם של המערערים נמוכה יותר.

4.אין בידינו לקבל טענות אלה: מדובר במערערים בעלי עבר פלילי עשיר, למערער בע"פ 2750/98, 15 הרשעות קודמות הכוללות עבירות בתחומי האלימות, הרכוש והסמים. המערער ביצע העבירה נשוא הדיון כאשר עמד כנגדו מאסר על תנאי להפעלה של ששה חודשים. למערער בע"פ 3931/98, 19 עבירות פליליות הכוללות סמים, רכוש ואלימות ונגדו עומדים מספר עונשי מאסר על תנאי בני הפעלה. האחד לתקופה לא מבוטלת של 18 חודשים. עבירות אלה הינן בגין עבירות רכוש, החזקת סכין והחזקת רכוש גנוב. שני המערערים שהם אחים בצעו העבירה לאחר שחברו יחדיו לבצע עבירה חמורה. שני המערערים גנבו מן המתלונן שעבד באלטיזכן 1,000 שקלים ובשעת המעשה ותכוף לפניו בצעו במתלונן מעשה אלימות בכך שקפצו עליו כאשר אחד מהם שלף סכין ואיים עליו והשני תפסו בחולצתו.

5.תסקירי המבחן שהוגשו הן לבית המשפט המחוזי והן בפנינו הינם שליליים ולא היתה המלצה טיפולית. ועל כן מעשים חמורים כאלה אינם ראויים ליחס סלחני ולדעתנו עשה עימהם בית המשפט חסד כאשר חפף חלק מהמאסרים על תנאי שהופעלו.

העונש שהוטל על שני המערערים לאור כל הנסיבות אינו חמור ולא מצדיק התערבותנו.

דין שני הערעורים להידחות ואנו דוחים אותם.