ע"פ 2754/99 עמנואל מזעקי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

1.המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים בקשירת קשר לבצע פשע, סיוע להפרת הוראה חוקית, חטיפה מהארץ, התחזות כאחר, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במרמה, ניסיון להשמיד ראיה, איומים וסחיטה באיומים. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

2.על-פי האמור בפסק-הדין, בין בני-הזוג פנינה ורולנד הופ התעוררו סכסוכים קשים באשר להחזקת בנם, יליד 1987 (להלן: הילד). בתאריך 29.7.93 ניתנה החלטה בבית-משפט השלום בירושלים, לפיה יועבר הילד, שהיה בהחזקתה של פנינה הופ (להלן: האם), למשמורת רשויות הסעד. האם, במאמציה למנוע את ביצוע הצו, פנתה למערער, בהיותו חוקר פרטי, וביקשה אותו, על-סמך ייעוץ שקיבלה מחברתה, מרים פלד, לסייע לה בהברחת הילד מישראל.

המערער דרש תחילה 45,000 דולר תמורת השירות, אך הסכים לבסוף לתשלום בסך 15,000 דולר. המערער ניגש לסניף משרד הפנים ברחובות עם הילד, ובהציגו אותו כבנו, יאיר מזעקי, הגיש בקשה להוצאת דרכון על-שם יאיר, עליה הדביק את תצלומו של הילד. על-סמך בקשתו זו, הוצא דרכון על-שם יאיר מזעקי, אשר נשא את תמונתו של הילד.

בתאריך 22.8.93, יצאו האם, הילד והמערער את ישראל, וטסו ללונדון, כאשר בביקורת-הגבולות הציג המערער את הילד, אשר נשא, כאמור, דרכון על-שם יאיר, כבנו. המערער חזר לישראל. באוקטובר 1993, הודיע טלפונית לאם, כי הוצא נגדה צו מעצר, וכי המשטרה מחפשת אחריה. האם והבן עזבו את לונדון, וטסו לרומניה.

באותו חודש ביקש המערער להוציא דרכון לבנו יאיר, ונמסר לו כי הוצא כבר דרכון על-שם הילד, וכי על-פי הרישומים עזב יאיר את ישראל, ולא חזר אליה. המערער מילא טופס הצהרה על אובדן דרכונו של בנו, ועל-כך שעקב טעות, לא נרשמה חזרתו של יאיר לישראל.

בסוף חודש אוקטובר 1993 נחקר המערער במשטרה בחשד למעורבותו בהברחת הילד. הוא הודיע על כך טלפונית לאם, והיא סיפרה לו על כוונתה לחזור לישראל. או אז, הורה המערער לאם להשמיד את הדרכון המזויף, אותו כינה, בלשון קוד, ספר, מיד לאחר חזרתה לישראל. ברם, האם לא נהגה כדבריו.

כעבור כחודשיים, בחודש ינואר 1994, ידיד של האם, אחד בשם אברהם קטורזה, דרש מהמערער, בשיחה טלפונית מלונדון, להעביר כספים השייכים לאם אל עורך-דינה. הידיד איים על המערער, כי אם לא יעשה כן, ימסור את הדרכון המזויף למשטרה. בתגובה לכך, אמר לו המערער, כי "הוא ירה בו כדור בראש".

3.ערעורו של המערער על פסק-דין זה הופנה כנגד הרשעתו בסיוע להפרת הוראה חוקית, ניסיון להשמיד ראיה וסחיטה באיומים, וכן כנגד חומרת העונש.

המדינה הסכימה, כי עבירות סיוע להפרת הוראה חוקית וסחיטה באיומים לא הוכחו מעבר לכל ספק סביר, אך טענה כי בטענות נגד ההרשעה בנסיון להשמיד ראיה אין ממש.

ההרשעה בעבירה זו מושתתת על עדותה של האם, שבעניין זה הייתה מהימנה על בית-המשפט, ולא מצאנו עילה להתערב בממצא עובדתי שנקבע על-יסוד אמון.

בערעורו כנגד גזר-הדין, טען המערער שעונש המאסר שהוטל עליו חמור מדי, וזאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, בעברו הנקי ובשירותו הנאמן כחוקר-משטרה וכקצין ביחידה מובחרת בצה"ל, שירות עליו זכה לדברי שבח, ובהתחשב בעונשים הקלים שהוטלו על האם ועל פלד, שלא ריצו עונש מאסר.

בתשובה לערעור על חומרת העונש, הסכימה המדינה להקלה מסוימת.

4.מעשיו של המערער חמורים מאוד. במסגרת עיסוקו כחוקר, הוא חטף ילד בן שש, ניתק אותו מאביו, הוציא אותו ממקום הולדתו ומהסביבה בה גדל, תוך זיוף דרכון, ובהמשך אף הוציא דרכון לבנו באמצעות הצהרה כוזבת.

התנהגותו זו חמורה לאין ערוך מהתנהגותן הפלילית של האם ושל חברתה, אשר סייעה לה. ראשית, המערער היה זה אשר אירגן את החטיפה, זייף את הדרכון, ובלעדי שירותו לא היה עולה בידי האם להוציא את הילד מישראל. שנית, המערער לא היה מעורב בסכסוך בין בני-הזוג, ולא היה לו קשר של חברות לצדדים. המערער רק נתן שירותי חטיפה וזיוף גרידא. על-כן, גם אם מתחשבים בנסיבות המקלות, אותן ציין הסניגור, לא ניתן לפטור את המערער מעונש מאסר משמעותי. עם זאת, לנוכח הזמן הניכר שחלף מאז ביצוע העבירות, ובהתחשב בעמדת המדינה, וכן, במידה מסוימת, בעונשים שהוטלו על השותפות לעבירה, החלטנו להקל בעונשו.

5.אנו מקבלים את הערעור כנגד ההרשעה בעבירות סיוע להפרת הוראה חוקית וסחיטה באיומים, ומזכים את המערער מעבירות אלה.

כן אנו מעמידים את עונשו של המערער על שלוש שנות מאסר, מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. התנאי יהיה כפי שנקבע בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי.

לבקשת המערער ובהסכמת המדינה, אנו מעכבים את ביצוע עונש המאסר עד ליום 19.3.2000. המערער יתייצב בתאריך זה במדור הפלילי בבית-המשפט המחוזי בירושלים, עד השעה 12:00.