ע"פ 2762/02 ראשיד דיריה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ. גורפינקל) אשר דחה את ערר העוררים על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת שניצר-זאגא) בה הוחלט להאריך את מעצרם עד תום ההליכים.

2.העוררים הם שניים מתוך שבעה נאשמים המואשמים בהתפרצות לבתי עסק וגניבה מתוכם, ואלה בענייננו מואשמים גם בשהייה בלתי חוקית בישראל, בשימוש במסמך מזוייף ובהכשלת שוטר במילוי תפקידו. העובדות המיוחסות להם באישום הן כי בתאריך 11.1.02 בשעה 4:45 לפנות בוקר, התפרצו בצוותא חדא ביחד עם אחרים לבית עסק "המעגל" באיזור התעשיה הישן בנתניה על ידי ששברו את מנעולי הכניסה וגנבו מתוכו ציוד המורכב מפריטים שונים. מיד לאחר מכן פרצו לבית עסק נוסף "אדיר" הצמוד לעסק הקודם, על ידי ששברו קיר המפריד בין שני בתי העסק וגנבו מתוכו ציוד גינון בשווי ניכר. בביצוע הפריצות היו מעורבים שני כלי רכב: רכב שברולט בו נסעו שני נאשמים אחרים (להלן - נאשמים 1 ו2-) ורכב ג.מ.סי. בו נסעו שאר הנאשמים (נאשמים 3 עד 7) אשר העוררים בענייננו נמנו עליהם (הם נאשמים 4 ו7- בכתב האישום). הציוד שנגנב נמצא ברכב השברולט זמן קצר לאחר ארוע הפריצות. נאשם 2 והעוררים בענייננו הואשמו גם בכך ששהו שלא כדין בישראל והציגו לשוטרים שעצרו אותם לצורך חקירה תעודות זהות מזוייפות.

בית משפט השלום הורה על מעצרם של נאשמים 5,2,1 ו6- עד תום ההליכים. הוא שחרר בחלופת מעצר את נאשם 3, ואילו עניינם של העוררים נדחה לצורך קבלת תסקירי מעצר. בעקבות הגשת תסקירים כאמור, בחן בית המשפט חלופות קונקרטיות, ובסופו של דבר החליט שלא להחיל לגבי העוררים חלופות מעצר והורה על מעצרם. בהחלטה מפורטת ומנומקת ניתח בית המשפט את חומר הראיות בתיק, ומצא כי קיימות ראיות לכאורה למעורבותם של כל הנאשמים, ובכלל זה העוררים בענייננו, בעבירות המיוחסות להם.

בערר לבית המשפט המחוזי נבחנו פעם נוספת הראיות בתיק ובית המשפט אימץ את קביעת בית משפט השלום לפיה מצויות ראיות לכאורה למעורבות הנאשמים, ובתוכם העוררים, בעבירות המיוחסות להם. כן מצא כי מתקיימת לגביהם עילת מעצר בגין מסוכנות נוכח אופי העבירות המיוחסות להם ובמיוחד לגבי העוררים כאשר מצרפים לעבירות הרכוש גם עבירות של שהייה שלא כדין בישראל והכשלת שוטר. הוא אישר את עמדת בית משפט השלום בסירובו להורות על חלופת מעצר בנסיבות הענין.

3.העוררים ממקדים את טיעונם בהליך בפני בית משפט זה בהיבט קיומן של ראיות לכאורה לגבי עבירות הרכוש ובהקשר לכך נטען כי טעו הערכאות הקודמות בסוברן כי קיימת תשתית ראיות מספקת המערבת את העוררים בעבירות אלה המיוחסות להם. בא כוח העוררים עמד במיוחד על כך שלא הוכח הקשר בין שני הרכבים שליושביהם מיוחסים האישומים, ומשלא נמצא כל רכוש ברכב הג'מסי ולא הוכח מי מיושביו השתתף בפריצות, הרי שמעורבות העוררים בארועי ההתפרצות כלל לא הוכחה. עוד נטען לענין חלופת מעצר, כי משהורה בית משפט השלום על הגשת תסקירי מעצר, רק טבעי היה כי יסמוך על חלופות שנמצאו ראויות.

באת כוח המדינה בתשובתה חזרה והצביעה על התשתית הראייתית המעידה על מעורבותם של העוררים בעבירות הרכוש המיוחסות להם. היא שללה התאמתה של חלופת מעצר בעניינם וביקשה לדחות את הערר.

4.נתתי דעתי להחלטות הערכאות הקודמות הן בהיבט הראייתי והן בהיבט חלופות מעצר אפשריות ובאתי לידי מסקנה כי הן ניצבות על בסיס איתן ואין להתערב בהן.

5.אשר לראיות לכאורה: תשלובת ראיות נסיבתיות מצביעה על מעורבות העוררים במעשי הפריצה, בהם לקחו חלק 7 אנשים. אין חולק כי ברכב השברולט נסעו נאשמים 1 ו2- וכי ברכב הג'מסי נסעו יתר הנאשמים, והעוררים בתוכם. מעורבות נוסעי רכב השברולט אינה בספק, משהציוד שנגנב מבתי העסק הועמס עליה ונמצא בה. שאלה היא מה הקשר של נוסעי רכב הג'מסי שעוכבה בסמוך למקום הארוע לנוסעי רכב השברולט. חומר הראיות אכן מצביע על קיום קשר בין שני חלקי הקבוצה, כדלקמן:

במזכר השוטר אסטרין מתואר כי מספר שעות לפני הארוע אותרה מכונית ג'מסי 6628208 יוצאת מכוון ירושלים-תל-אביב, ובהמשך נראתה חוברת למכונית שברולט 6747706 (היא המכונית בה נתפס הציוד הגנוב) באיזור מחלף בן גוריון. לאחר מכן, שני הרכבים המשיכו לנסוע יחדיו וזמן מה לאחר מכן התפצלו. לאחר זאת נראתה הג'מסי מגיעה לאיזור התעשיה הדרומי בנתניה וממתינה ליד תחנת דלק. באותו זמן נראה רכב השברולט נוסע לאותו כוון. בשעה 5:02 (לאחר הפריצה) נראו שני הרכבים יוצאים מכוון איזור התעשיה לכוון כביש 57, ואז בוצעו מעצרים, אותרו הפריצות ונתפס הרכוש הגנוב במכונית השברולט. גם במזכר השוטר יפתח אורי מדווח על כניסת הג'מסי והשברולט לאיזור התעשיה בנתניה במועד הרלבנטי כאשר אנשי רכב השברולט מבצעים את ההעמסה של הציוד במכונית זו בעוד רכב הג'מסי מבצע סריקות במקום. לאחר מכן שני הרכבים יצאו יחדיו, כלשון המיזכר.

לדוחות אלה מתווספת הודעת נאשם 2 עומר נימרון מיום 14.1.02 המתייחס בדבריו במפורש לכך שנסע במכונית אחת עם נאשם 1, עד "בן גוריון" ושם חיכו "לג'מסי השני" אשר הגיע ושם תיאמו את המשך התכנון. הוא מספר על הפריצה שהיו מעורבים בה 4 אנשים נוספים שעזרו לו להעמיס, אך הרכב שלהם, לדבריו, לא היה שם, והנהג של הרכב השני נשאר ברכב והוא לא ראה אותו. לאורך עדותו זו מערב נאשם 2 שני רכבים בארוע ומתייחס במפורש לאנשים "מהרכב השני" אשר עסקו ביחד עמו בהעמסת קרטונים על מכונית השברולט.

נאשם 1 בהודעתו מיום 14.1.02 (בעמ' 2) אומר גם הוא כי נאשם 2 ירד בשלב מסוים מהמכונית בה נסעו, והלך לאוטו שעמד מאחוריהם ואחר כך חזר למכונית והם המשיכו לנסוע לנתניה. נאשם 1 הכחיש היכרות עם עורר 1 אולם פלט שיחות טלפון הראה קיומן של שיחות רבות בין השניים. הוא לא יכול היה לתת הסבר לעובדה זו על רקע הכחשתו הטוטלית על דבר הקשר בין השניים. בפלטי שיחות טלפון התגלה קשר טלפוני מאסיבי בימים הסמוכים לפני הארוע גם בין עורר 1 לבין נאשם 2, ובין עורר 2 לבין נאשם 2, ובין העוררים בינם לבין עצמם. כמו כן יש קשר טלפוני הדוק בין שאר הנאשמים בימים שקדמו לארוע.

דו"ח העיקוב של המשטרה אחר שתי המכוניות במועד הקובע מתייחס, בין היתר לנתונים הבאים:

בשעה 22:57 נראה רכב הג'מסי עוצר ליד מחלף שפירים ליד רכב השברולט (צויין בדו"ח בטעות ג'מסי). לאחר מכן נפרדו המכוניות. הדו"ח ממשיך לגבי פרק הזמן הסמוך לארוע הפריצות ולאחריהם:

" 04:30:

הרכב (מסעיף 2) - (קרי: הג'מסי) נראה נוסע כביש מס 57 מכיוון כביש 4 בפינת בית יצחק, הסתובב ונסע לכביש 57, פנקס, בפינת השיש הסתובב במקום ונסע פנקס לכיוון כביש 57.

4:37: רכב הג'מסי נראה נוסע בכביש 57 מכיוון פנקס לכיוון מושב בית יצחק;

4:41: רכב הג'מסי נראה נוסע בכביש 57 מכיוון בית יצחק, פנה פנקס בפינת שכטמן, הסתובב ונסע פנקס;

4:45: עצר בפנקס סמוך לרח' המסגר.

4:46 : רכב הג'מסי (הכוונה לשברולט ) עזב את המקום ונסע פנקס, פנה אורט, ומיד נכנס בהילוך אחורי לכיוון מבנה תעשיה במקום. ( הערה: באזור התעשיה ברח' אורט 15 נמצא פרוץ שער מפעל "מעגל-יצור מריצות ועגלות". כמו כן בקיר המפריד בין המפעל למפעל "אדיר" נמצא חור בגודל מטר על מטר. כמו כן במקום נראו סימני שבירה ופריצה וכן ארגזים של מוצרים הנמצאים בערימה.

5:01: רכב השברולט נראה יוצא מכיוון מבנה התעשיה ונסע אורט, פנקס, כביש 57, כביש 2 לכיוון מחלף פולג.

5:03: אל רכב הג'מסי נראה מגיע גבר בריצה מיד עלה לרכב הג'מסי ונסע פנקס, פנה אורט, מיד הסתובב ונסע אורט, פנקס, כביש 57 לכיוון כביש מס' 2."

מיד לאחר מכן נעצרו שני הרכבים על יושביהם.

מדו"ח העיקוב עולה קשר הדוק בין שני הרכבים במועד הסמוך לביצוע הפריצות, ולאחריהן.

מכלול נתונים ראייתיים אלה די בו כדי להוות תשתית לכאורית למעורבות העוררים בביצוע יחדיו עם שאר הנאשמים של עבירות הפריצה לשני בתי העסק.

6.מתקיימת בעניינם של העוררים עילת מעצר בגין מסוכנות לציבור באשר לביצוע עבירות רכוש. ענייננו בשתי פריצות בהן נגנב רכוש רב ויקר ערך, אשר התבצעו בחבורה, כפרי תכנון מוקדם. נסיבות אלה מצביעות על מסוכנות המוחמרת בעניינם של העוררים על רקע העובדה כי נכנסו ושהו בישראל שלא כדין ואף השתמשו לצורך הסוואת זהותם בתעודות זהות מזוייפות אותן הציגו בפני אנשי המשטרה. יתר על כן, עורר 2 הוא בעל עבר פלילי בעבירות אלימות ועבירות בטחוניות וריצה בגינן עונש מאסר. יתר על כן, ב- 20.5.01 הורשע בעבירה קודמת של כניסה שלא כדין לישראל, ונגזר עליו באותו ענין מאסר על תנאי בר-הפעלה באם יורשע בהליך זה.

7.בית משפט השלום מיצה את בירור סוגיית חלופות המעצר ובצדק הסיק כי בנסיבות הענין החלת חלופות אינה מתאימה. בתסקירי המעצר הראשונים שהוגשו בעניינם של העוררים ניכרת הסתייגות שירות המבחן מהמלצה. לאחר פנייה נוספת של בית המשפט הוצעו אמנם חלופות קונקרטיות על ידי שירות המבחן אולם בית המשפט התרשם, ובצדק, כי גם בתסקירים המשלימים אין המלצה חד משמעית לשחרור.

8.אוסיף ואומר: מעבר למסוכנות העוררים העולה מעבירות הרכוש המיוחסות להם, יש ליתן משקל משמעותי לאישומים המיוחסים להם הקשורים בכניסה ושהייה שלא כדין בישראל ושימוש בתעודות זהות כוזבות כדי להכשיל אנשי משטרה שבדקו את זהותם. לגבי עורר 2 חמור הדבר במיוחד לאור הרשעה קודמת באותו ענין וקיום מאסר מותנה שלא הרתיעו. עבירות אלה המיוחסות לעוררים מחריפות את החשש כי עשויה להיות קורלציה בין הכניסה שלא כחוק לישראל לבין הנכונות להימלט ממנה ואגב כך לשבש הליכי משפט ולהתחמק מן הדין. סביר להניח כי מי שנכנס שלא כדין לישראל ומשתמש אגב כך בזהות בדויה עשוי אף לחפש דרך להימלט ממנה אגב שימוש בזהות מוסווית. במצב הבטחוני הקשה השורר כיום ביחסי ישראל והרשות הפלשתינית סביר אף להניח כי גורמים תושבי שטחים, המעורבים בפלילים ינסו לנצל את מעורבות כוחות הבטחון והמשטרה בהתמודדות הבטחונית כדי לחמוק במעברי הגבול אל מרחבי השטחים לבלי שוב. בתנאים אלה, שחרור בחלופת מעצר אינו מבטיח כראוי את מטרת המעצר.

נוכח מכלול שיקולים אלה, אין מקום לסטות מהחלטות הערכאות הקודמות אשר קבעו כי יש לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם.

הערר נדחה.