ע"פ 277/00 אמירה אסעד נ. מדינת ישראל

המערערות הורשעו בבית המשפט המחוזי, על פי הודאתן, בעבירה של ניסיון לשידול לרצח. בית המשפט גזר על המערערת 1 מאסר לתקופה של שש שנים מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל ועל המערערת 2 עונש של שלוש שנות מאסר מתוכן 18 חודשים לריצוי בפועל.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערערות טוענות כי בית המשפט לא נתן משקל די לגילה המבוגר של המערערת 2 ולסטיגמה שדבקה בשתיהן וכי החמיר עמן מעבר לרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.

אין לקבל טענות אלה.

העבירות בהן הורשעו שתי המערערות הן עבירות חמורות. השתיים החליטו לשדל אדם אחר לרצוח את המתלוננת, בתה של המערערת 2 ואחותה של המערערת 1. הן חששו שכבוד משפחתן נפגע מחמת התנהגותה של המתלוננת שעזבה את ביתה ומיאנה לחזור אליו חרף הפצרותיהן. המערערות פנו לאדם שהיה מוכר להן וביקשו ממנו לגרום למותה של המתלוננת. זה האחרון פנה למתלוננת והזהירה מפניהן והיא פנתה למשטרה. סוכן סמוי של המשטרה התחזה בפני המערערות כרוצח שכיר המוכן לבצע את מעשה הרצח תמורת כסף. השתיים אכן מסרו לידיו סכום כסף כמקדמה והבטיחו לו תמורה נוספת עם השלמת המעשה.

העונש שנגזר על המערערות אינו חמור כלל בהתחשב בעבירה בה הורשעו. דינה של המערערת 2 נגזר במסגרת הסדר טיעון שנערך בבית המשפט קמא ואין עילה להתערב בו. עונשה של המערערת 1 הוא חמור יותר אך שוכנענו כי חלקה במעשה הנפשע היה רב יותר וכי היא נטלה חלק פעיל בשידול לרצח. היא גם לא חזרה בה מכוונתה הרעה כאשר נקרתה לפניה הזדמנות לשוב ולשקול את המעשה. כללו של דבר, גם העונש שנגזר בעניינה אינו מצדיק התערבות.

הערעור נדחה.