ע"פ 2785/11 ודים גיאסוב נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' אלרון , מ' גלעד ו א' אליקים ) מיום 3.4.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 15656-08-10.

1.

נגד המערער וכנגד נאשם נוסף הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, שוד, ואינוס (להלן: כתב האישום ). המערער והנאשם הנוסף כפרו באישומים המיוחסים להם והדיון בעניינם נקבע להוכחות.

2.

ביום 3.4.2011, בפתחה של ישיבת ההוכחות השישית בתיק, הגיש המערער באמצעות באי-כוחו בקשה לפסילת השופט מ' גלעד . בבקשת הפסלות טען בא-כוח המערער כי התברר לו ימים ספורים קודם לכן, אגב שיחה מקרית עם עורך דין אחר, כי השופט גלעד ייצג את המערער בשנת 2004, בהיותו עורך דין, בהליך מעצר. לאחר שעימת בא-כוח המערער את מרשו עם מידע זה, הגיב המערער ואמר כי "אינו יודע לומר בבטחה שאכן הדבר נכון", ומסר כי הוא "זוכר במעורפל" כי השופט גלעד ייצג אותו בפרשה האמורה. גם לאחר שבפני המערער הוצגה החלטה מאותו הליך קודם, לא נזכר הלה בהיקף הייצוג שניתן לו על ידי השופט. בא-כוח המערער סבר, כי מצב דברים זה מקים עילת פסלות, נוכח חשיפת השופט בשעתו לעברו הפלילי של המערער, לקורות חייו ולראיות כנגדו. המשיבה טענה מנגד כי השופט לא ייצג את המערער בהליך העיקרי באותה פרשה אלא בהליכי המעצר בלבד; כי הוא אינו זוכר את המערער; וכי המערער עצמו לא העלה את טענת ההיכרות המוקדמת מזיכרונו האישי. באת-כוח המשיבה טענה בהרחבה כי יש ליישם את החלטתנו בע"פ 1968/11 סלאמה אלחואסה נ' מדינת ישראל

(28.03.2011) על המקרה דנן, לאור הדמיון במערכת הנסיבות ובשיקולים העומדים ביסוד ההחלטה. נטען כי גם בעניינו של המערער ההליך בו הוגשה בקשת הפסלות מתנהל זה זמן רב, ופרשת ההוכחות בו קרובה לסיומה. קבלת בקשת הפסלות תוריד את ההליך לטמיון.

3.

בהחלטתו מיום 6.3.2011, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת המערער. השופט גלעד

ציין כי אינו זוכר את המערער או את החלק שנטל בייצוגו, גם לא אם היה לו עבר פלילי או אם נחשף בשעתו לעבר כזה. ההרכב קבע כי אין בנסיבות המקרה, בהן לא השופט ולא הנאשם זוכרים זה את זה, או את קיומו של ההליך המדובר, כדי להביא לפסילת השופט בשלב המתקדם בו מצוי התיק.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, שב בא-כוח המערער וטוען כי ייצוגו של המערער בידי השופט בעבר מקים חשש ממשי למשוא פנים בעניינו, וכי על אף שהשופט אינו זוכר את המערער, זכורה לו הפרשה הפלילית בה ייצגו יחד עם נאשמים נוספים. עוד טוען בא-כוח המערער כי למערער לא הייתה יכולת לדעת קודם לכן אודות הקשר שהתקיים בינו לבין השופט, בין היתר מאחר ודובר ב"ייצוג נקודתי", ש"התמצה בבקשת המדינה למעצרו של המערער עד תום ההליכים", והמערער יוצג על ידי השופט כחלק מקבוצת נאשמים, מה שהוביל לכך שהיחסים "לא היו בדרגת האינטימיות הרגילה שבין נאשם בפלילים ועורך דין". לגופו של עניין טען המערער כי במובחן מהפרשה שנידונה בע"פ 1968/11 לעיל, מידת החשיפה של השופט לעברו הפלילי של המערער במקרה דנן גדולה יותר, ומשך הזמן שחלף מאז הסתיים הייצוג קצר יותר. עוד נטען כי הדיון בעניינו של המערער רחוק מסיומו, ולפיכך יש ליתן משקל פחוּת לקושי הצפוי להתעורר כתוצאה מהחלפת ההרכב.

5.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הן מחמת השיהוי שבהעלאת טענת הפסלות, הן לגופו של עניין. בא-כוח המערער שטח שלל נימוקים על מנת לתרץ את האיחור בהעלאת טענת הפסלות, אולם בנימוקים אלו אין כדי לשכנע כי המערער לא יכול היה לדעת קודם לכן כי יוצג על ידי השופט בעבר – בתנאי, כמובן, שייצוג זה היה בעל משמעות כלשהי (ע"פ 1179/94 אשכנזי נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(5) 320 (1994); ע"פ 1968/11 סלאמה אלחואסה נ' מדינת ישראל (28.03.2011)). היפוכו של דבר, העובדה כי המערער אינו זוכר בוודאות – עד היום – כי השופט ייצגו בעבר, לצד הטענות שהובאו בדבר נקודתיות הייצוג, משכו הקצר, ואופיו הבלתי אינטימי, מעידות כי לגופו של עניין לא קמה עילת פסלות במקרה הנוכחי.

על מנת להביא לפסילת השופט יש להראות בסיס לקיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, במובן זה ש"ננעלה" דעתו של השופט היושב בדין ( ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) ). כאשר עסקינן במקרה בו קוימו בעבר יחסי עורך דין-לקוח בין שופט ובעל דין, יש לבחון היטב את נסיבות הייצוג, משכו ועוצמתו. במקרה דנן אין חולק כי ייצוגו של המערער בידי השופט היה ייצוג קצר ונקודתי, בחלקו או בכולו בלתי ישיר, שהסתיים לפני שבע שנים ולא הותיר חותם על מי מהצדדים. המערער לא נזכר בדבר הייצוג על אף שהתייצב בפני השופט מספר רב של פעמים; גם כאשר מידע זה הובא לו בידי סנגורו, לא נזכר המערער בוודאות בדבר קיומו או היקפו של הייצוג. כך גם באשר לשופט עצמו, שאינו זוכר את המערער, כל שכן שנחשף למידע אודותיו. בנסיבות אלו, אין ביחסי עורך דין-לקוח שהתקיימו בעבר כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים.

אשר על כן, הערעור נדחה.