ע"פ 2786/96 דני אברהם דין יחזקאל נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע שני מעשי שוד בשני סניפי בנקים, במהלכם נשדדו כ- 20,000 ש"ח. לאחר הרשעתו הודה המערער במספר של עבירות נוספות שהיו כרוכות בשימוש ללא רשות וללא רשיון נהיגה באוטובוסים. בגין כל העבירות שבהן הורשע נגזרו על המערער תשע וחצי שנים מאסר מתוכן שמונה שנים לריצוי בפועל; וכן פסילה מנהיגה למשך 15 שנים.

המערער סובל מזה שנים ממחלת נפש אשר בגינה היה מאושפז לסירוגין בבית חולים פסיכיאטרי. עבירות השוד בהן הורשע המערער בוצעו בתקופה שבה היה מאושפז על פי צו.

בפתח הדיון בבית המשפט המחוזי, הועלתה הטענה כי אין המערער מסוגל לעמוד לדין וכי אינו נושא באחריות למעשי העבירה שיוחסו לו, בשל מחלת הנפש ממנה הוא סובל. ברם, בית המשפט המחוזי קבע, על סמך חוות דעת פסיכיאטרית חתומה בידי ארבעה רופאים, כי על אף היותו חולה המערער מסוגל לעמוד לדין ולשאת באחריות למעשיו. יחד עם זאת, הוסיפו הרופאים בחוות דעתם, כי "לו היה באפשרותנו לנהוג כמנהג בית הילל ולו היה בחוק הישראלי המושג של אחריות מופחתת, הרי שנבדק זה היה מתאים להגדרה זו"; ובסיום חוות הדעת, הדגישו "שעונש מאסר בפועל עלול לגרור החרפה פסיכוטית משמעותית במצבו" של המערער.

בנימוקי הערעור, העלתה ב"כ של המערער את הטענה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע שהמערער מסוגל לעמוד בדין. ברם, במהלך הטיעון בפנינו זנחה טענה זו והתמקדה בטיעון להקלה בעונש; וזאת - בהתחשב במצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע העבירות.

חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי מלמדות בבירור, כי המערער היינו אדם חולה; וגם אם הוא אחראי למעשיו מבחינת הדין, היתה למחלתו השלכה משמעותית על התנהגותו.

במהלך הדיון, הובא בפנינו מידע מעודכן, לפיו מצבו של המערער כיום מניח את הדעת; וזאת, בעקבות טיפול תרופתי שניתן לו בכלא ואשר מותר להניח שאם יתמיד בו לא יחול שינוי לרעה במצבו.

במצב דברים מיוחד זה נראה לנו, כי בית המשפט המחוזי לא נתן בעונש שגזר על המערער את המשקל הראוי למצבו הנפשי.

אנו סבורים, כי בהתחשב במצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע המעשים שבהם הורשע, ניתן היה להסתפק בעונש פחות חמור. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור וגוזרים על המערער שמונה שנים מאסר, שמתוכן שש שנים תהיינה לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי; והתנאי הוא כפי שהורה בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם.

אנו מקוים שהמערער יבין שעליו להתמיד בטיפול התרופתי ולהימנע מלחזור ולהיקלע למצב שבו הוא מסתבך בביצוען של עבירות פליליות.