ע"פ 2792/06 אשר מלכה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעקבות כך גזר לו 7 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות שני מתלוננים בסכום של 15,000 ש"ח כל אחד.

במישור העובדתי נטען, כי בתאריך 25.3.05, בשעות הבוקר המוקדמות, בילה המערער עם אשתו, אחיו רמי מלכה ואחרים, במועדון בחיפה. בשלב כלשהו פרצה קטטה בקומה השנייה של הבניין, בו נמצאת במת הריקודים, ובה היו מעורבים גם המערערים ורמי. בעקבות כך הוזעקו המאבטחים, ואלה הוציאו את המערער ואחיו אל מחוץ למועדון. לאחר כחצי שעה שב המערער למקום כשהוא מזוין באקדח, ו"בכוונה מחמירה לגרום חבלה למאבטחים במועדון" (כלשון סעיף 4 לכתב-האישום המתוקן). ועוד נטען, כי המערער דרך את הנשק והצמידו לראשו של אחד המאבטחים תוך שהוא אומר לו "מי עכשיו גבר". אותו מאבטח הכה על ידו של המערער שהחזיקה באקדח, וכתוצאה מכך נוצר ירי ממנו נפגע המאבטח בכף רגלו. מיד לאחר מכן ירה המערער לכוון גופו של מאבטח נוסף, ופגע בירך רגלו הימנית. גם בשלב זה לא נחה דעתו של המערער, והוא פרץ אל תוך המועדון תוך שהוא יורה מהאקדח לעבר התקרה, עד שהמאבטחים ושוטרים שהגיעו למקום הצליחו לגבור עליו ולכבול אותו.

המערער משיג בפנינו כנגד העונש, ותמצית טענותיו היא זו: הוא הודה בשלב מוקדם של המשפט וחסך את העדתם של עדים נוספים; לאירוע הירי קדמה קטטה שבסופה מצא המערער את עצמו פצוע, חבול, ומגורש מהמועדון בבושת פנים; לאחר שנכבל היה המערער קורבן לאלימות קשה וחריגה שהפגינו כלפיו השוטרים והמאבטחים, עד שאיבד את הכרתו ופונה לבית החולים במצב קשה; ניסיונו של המערער לשוב למועדון נועד כדי לוודא שאשתו ואחיו שנותרו שם, לא נפגעו בקטטה; עובר לאירוע לגם המערער כמות גדולה של משקאות אלכוהוליים; כליאתו של המערער עלולה להוריד לטמיון את המאמצים שהיו כרוכים בשיקומו' ולפגוע אנושות במשפחה אותה הקים זה לא מכבר.

אכן, נימוקים כבדי משקל הובאו בפנינו על ידי בא-כח המערער, ברם כל אלה היו גם לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום גזר עונש מאוזן. אפשר שיש ממש בטענת המערער לפיה היה קורבן לאלימות קודם להרחקתו מהמועדון, אולם, בפניו היתה פתוחה הדרך לפנות למשטרה ולהיעזר בה כדי להעמיד את האחראים לתקיפתו לדין. במקום זאת הוא בחר לעשות דין לעצמו, ועם כך לא ניתן להשלים. הוא שב למועדון כשהוא נושא אקדח, ועל פי הודאתו-שלו בפני הערכאה הדיונית, הוא התכוון לגרום חבלות למאבטחים . הנה כי כן, לפחות חלק זה של האירועים לא נכפה על המערער בניגוד לרצונו, באשר הוא היה זה שיזם אותו, ככל הנראה, על רקע רצונו להשיב לאלה שסילקו אותו מהמועדון מנה אחת אפיים. באשר לטענת המערער לפיה הוכה בצורה קשה במהלך מעצרו, אין בידנו לאמת או להזים טענה זו באשר היא מחייבת בירור עובדתי, ומכל מקום היא עניין אותו ראוי להפנות לגורמי החקירה ולבקשם לבחון אותו.

נוכח האמור, ולאור עברו הפלילי המכביד של המערער, אנו סבורים כי אף שתקופת המאסר שהושתה עליו אינה קלה כלל ועיקר, היא התחייבה מהעבירות אותן ביצע והתוצאות שגרם.

אשר על כן, הערעור נדחה.