ע"פ 2810/03 מוחמד אבו - חסירה נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער רכש 45 גרם סם מסוג הירואין תמורת 4,000 ש"ח, חילק את הסם ל-36 מנות ומסר אותו לאימו, כדי שתשמור אותו עבורו. בגין מעשה זה, נמצא הוא אשם, על-יסוד הודאתו, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ונגזרו עליו ארבע וחצי שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף קנס בסך 5,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו.

בערעור על חומרת העונש טען סניגורו, עורך-הדין רמזי סקיס, כי ראוי להפחית מעונש המאסר בפועל בשל התנהגותו התקינה של המערער, במשך שנים. אכן, המערער בשעתו התמכר לסמים ואף עבר עבירות, אך בכוחותיו – כך טוען סניגורו – הוא נגמל, נשא אישה והוא אב לארבעה ילדים קטנים. נראה שלאחרונה, כך סבור הסניגור, שב להשתמש בסמים ועל רקע זה, יש להבין את רכישת הסם בידיו.

למצב זה שהציג הסניגור, לא מצאנו יסוד בתשתית הראייתית שבפנינו. מדובר בהחזקת כמות גדולה של סם מסוכן, 36 מנות, והמערער אף לא טען כי התכוון להשתמש בסם בעצמו, וכאמור, הוא הודה כי החזיק בהירואין שלא לצורך שימוש עצמי. גם מתסקיר שירות-המבחן עולה, כי המערער לא זקוק היום לתהליך של גמילה ואף ביקש לעבור לאגף נקי מסמים.

העונש, לעצמו, לנוכח החזקת הכמות המסחרית של הירואין – סם מן המסוכנים בסמים – הוא הולם, ואין יסוד להתערב בו.

הערעור נדחה.