ע"פ 2817/09 אמל מאחמיד נ. נוימן ברזל 1974 בע"מ

1.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהטיל בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ה' אסיף ) על המבקש מכוח הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה ). הבקשה הוגשה בגדרו של

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ), אשר סירב להורות על

עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום.

2.

המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום נגד המבקש ואחרים שעניינה בברזל השייך למשיבה, לטענתה. לבקשת המשיבה, נתן בית משפט השלום בתאריך 15.12.08 צו מניעה ארעי האוסר על המבקש למכור את הברזל, עד לדיון במעמד הצדדים. בדיון בתאריך 18.12.08 הסכימו הצדדים כי המבקש יוכל להפקיד בטוחות מסוימות, כמפורט בפרוטוקול הדיון (להלן: הבטוחות ), בתוך 20 יום ואז למכור את הברזל. המבקש מכר את הברזל, בלא להפקיד את הבטוחות, ואלו לא הופקדו עד היום. בית משפט השלום קבע, לבקשת המשיבה, כי המבקש הפר את הצו, והורה לו, מכוח הוראת סעיף 6 לפקודה, להמציא את הבטוחות לאלתר, לשלם קנס יומי עד להמצאתן, וכן הורה כי אם המבקש לא ימציא את הבטוחות בתוך 10 ימים – הוא ייאסר עד להמצאת הבטוחות. המבקש לא פעל בהתאם לאותה החלטה, אלא הגיש עליה ערעור לבית המשפט המחוזי ועתר לעיכוב ביצוע ההחלטה עד לדיון בערעור. טענתו העיקרית של המבקש בבקשתו שם היתה כי הצו נגדו כלל רק את האיסור על מכירת הברזל, בעוד שהאפשרות למכור את הברזל אגב הפקדת בטוחות היא רק אופציה שניתנה לו. לפיכך, לשיטתו, אפילו נאמר כי הוא הפר את הצו האוסר על מכירת הברזל, הרי שההפרה הושלמה, ואין הפקודה – כצופה פני עתיד – יכולה לחול על אותה הפרה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע בקובעו כדלקמן:

"הצו היה פשוט – להימנע ממכירה של ברזל או להפקיד בטוחות כתנאי לביצוע המכירה. המבקש הפר את הצו, על שת י החלופות, דהיינו מכר את הברזל בניגוד לצו ולא הפקיד בטוחה בניגוד לצו. מאחר והברזל נמכר, לא ניתן לבטל את המכירה, ואולם ניתן לאכוף את החלופה של הפקדת הבטוחות".

מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי, בגדרו של ערעור שהגיש המבקש על החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי.

3.

בבקשתו ובטיעוניו בדיון שנערך בפניי חזר המבקש על טענותיו בבית המשפט המחוזי. יצוין כי בתאריך 1.4.09 ניתן על-ידי צו ארעי המעכב את ביצוע החלטתו של בית משפט השלום.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות . אנמק בתמציתיות להלן.

5.

מוקשית בעיניי טענת המבקש לפיה פעולתו עמדה "רק" בניגוד לצו שאסר על מכירת הברזל – צו שהוא אמנם בבחינת צו "אל תעשה", אך מכאן שלשיטתו – לאחר שההפרה הושלמה – אין מקום להפעלת הפקודה. בעייתית גם טענתו של המבקש לפיה סוגיית הפקדתן של הבטוחות (כאמור בהודעה המשותפת של הצדדים מתאריך 18.12.08, שקיבלה תוקף של החלטה) איננה חלק מן הצו.

הצו הארעי מתאריך 15.12.08, כפי שתוקן בדיון מתאריך 18.12.08 על יסוד הודעתם המשותפת של הצדדים (הודעה אשר קיבלה תוקף של החלטה, כאמור), הוא צו ברור וחד-משמעי וככזה – ניתן כעקרון לאוכפו בהליכי ביזיון בית משפט (ראו והשוו: רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 60 (2004); בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית קרית אתא (לא פורסם, 6.8.2006); רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' דהן (לא פורסם, 12.4.2009)).

6.

הפעלת סמכותו של בית המשפט לכוף על המבקש לקיים את הצו – בחלופה הדורשת ממנו הפקדת הבטוחות כתנאי למכירת הברזל – היא איפוא אפשרית (לאור תכליתו האכיפתית של סעיף 6 לפקודה; ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק , פ"ד נג(3) 337, 346 (1999)), ובנסיבות המקרה דנן ובשים לב להתנהלותו של המבקש, הרי שהפעלת סמכות זו נראית אף כדרך הראויה, בפרט כאשר המבקש לא הצביע בפניי על אפשרות סבירה להביא לאכיפתה של ההוראה השיפוטית ב"דרך חמורה פחות" (כאמור בענין עזרא הנ"ל, בעמ' 349). סיכוייו של המבקש להצליח בערעורו על החלטת בית המשפט המחוזי אינם נראים לפיכך גבוהים באופן שיצדיק היעתרות לבקשתו הנוכחית.

7.

לאור האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן על ידי בתאריך 1.4.09 – בטל. למבקש ניתנת, לפנים שורת הדין, אורכה להפקיד את הבטוחות עד לתאריך 30.4.09, שאם לא כן – ייאסר, כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום. יתר חלקי ההחלטה האמורה עומדים בעינם. המבקש יישא בשכ"ט עורכי דינה של המשיבה בסך של 7,500 ש"ח.

8.

נוכח ההשלכות האפשריות של החלטתי זו על ערעורו של המבקש בפני בית משפט זה (כמו גם על הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי) – יודיע המבקש עד לתאריך 7.5.09 האם הוא עומד על ערעוריו.