ע"פ 283/06 משה תם נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בנו של המערער רשם על שם המתלוננת רכב בבעלותו. בחודש ינואר 1993, בשעת לילה מאוחרת, נהג המערער ברכב זה כשהוא נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים, וכתוצאה מכך איבד את השליטה על הרכב, התהפך ונפצע. בהמשך, פנה המערער למתלוננת, תוך שימוש בכוח ואיומים בנשק, ודרש ממנה לפנות למשטרה ולמסור תלונת שווא, לפיה הרכב הרשום על שמה נגנב. המתלוננת עשתה זאת, ואף מסרה למערער, על-פי דרישתו, אישור משטרתי על התלונה שהגישה. אולם, המערער לא הרפה מהמתלוננת, מנע ממנה מללכת לדרכה, ותוך שהוא איים עליה באקדח וסוטר לה הוא דרש כי תתפשט ותקיים עמו יחסי-מין.

באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי בחיפוש שערכו שוטרים על גופו, הוא נמצא מחזיק באקדח ובמחסנית בה היו כדורים שלא כדין.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של נהיגה בשכרות, תקיפה הגורמת חבלה, הדחה בחקירה, איומים, ועבירות בנשק. בגין כל אלה הושתו על המערער 30 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים מיום שחרורו מהכלא.

הערעור מופנה כנגד העונש.

למערער עבר פלילי מכביד ביותר, חלקו הארי בעבירות של איומים ואלימות, וגם מקומן של העבירות בנשק לא נפקד. בגין אותן עבירות שביצע בעבר, הוא נדון לתקופות מאסר ממושכות ביותר, וגם עתה הוא נושא במאסר בעקבות הרשעתו בעבירות אותן ביצע בשנים 2000 עד 2002. הנה כי כן, בפנינו מערער המתקשה לסגל לעצמו אורחות חיים מהוגנות, ועל כן ראוי היה לנקוט נגדו בענישה מחמירה. מנגד, ניצבת עובדה שאף עליה יש לתת את הדעת, וכוונת הדברים לשיהוי הרב שחל בהגשתו של כתב-האישום. ברם, כל אלה לא נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי, אדרבא, הוא העניק להם משקל בגזר-דינו, ומכאן העונש המתון שנגזר למערער וההחלטה לחפוף חלק מהמאסר שנגזר הפעם למאסר האחר בו הוא נושא. לא שוכנענו כי יש להוסיף ולהקל בעונשו של המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.