ע"פ 283/99 חיים ביטון נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה שלא כדין תוך שימוש בנשק קר, לאחר שכפר וחזר מכפירתו. האירוע נשוא האישום הוא חמור ומזעזע.

במהלך חילופי דברים בין המתלונן ואביו של המערער לקח המערער סכין מתקפלת, יצא מביתו, תפס את המתלונן בחולצתו ודקר אותו מספר דקירות בחזהו מצד שמאל שאחת מהן גרמה לחור בליבו של המתלונן שחייו ניצלו בנס.

בית המשפט השית עליו עונש מאסר בפועל של 24 חודשים וכן הפעיל מאסר על תנאי של 10 חודשים שהושת על המערער בבית משפט השלום לנוער ובסך הכל 34 חודשים וכן מאסר על תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש.

הסניגור הפנה אותנו לחוות דעת פסיכיאטריות המתארות את מצב בריאותו הנפשי של המערער וביקש להפחית בעונשו לאור הנסיבות האישיות ומצבו הנפשי. אכן, מקריאת חוות הדעת הפסיכיאטריות ותסקירי שירות המבחן עולה תמונה עגומה של אדם חולה. המערער אף אושפז מספר פעמים והוא אף מוכר לרופאים הפסיכיאטרים. הוא תואר כבלתי יציב, אלים, נוטה להתפרצויות, סובל מהפרעות אישיות וממחלת כפיון.

מאחר והמערער נמצא כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו, אין במצב בריאותו כדי להפחית מחומרת מעשהו ולהביא להפחתת עונשו. עונש המאסר שהושת עליו קל בצורה חריגה ויש להניח שאלמלא מצבו הנפשי ומחלתו היה ראוי כי יוטל עליו עונש כבד במידה ניכרת.

במצב דברים זה אין מקום להתערב בגזר הדין והערעור נדחה.