ע"פ 2853/00 לאוניד לבדב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירת אינוס כמשמע בסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. על המערער נגזר עונש מאסר לתקופה של שבע שנים, חמש מהן לריצוי בפועל ושתיים על-תנאי. הערעור מופנה נגד חומרת העונש.

לא ביקשנו מן המדינה להשיב על הערעור. מעשה שהיה כך היה, שבשעת בוקר מוקדמת תקף המערער את שכנתו (המבוגרת ממנו ביותר מ20- שנה), המתגוררת בחדר אחר באותה דירה, גרר אותה לחדרו בכוח וחרף התנגדותה הפשיטה מבגדיה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. לשמע צעקותיה של המתלוננת התדפקה על הדלת שכנה מדירה סמוכה. המערער הלך לפתוח את הדלת ואז נמלטה המתלוננת לחדרה ונעלה את הדלת.

אין חולקין שבין המערער לבין המתלוננת ובנה (שבעת המעשה נעדר מהדירה) שררו יחסי שכנות תקינים ושמעשהו של המערער, שבעטיו הובא לדין, בוצע בעת שהמערער היה, ככל הנראה, שתוי. למערער אין עבירות אחרות, תפקודו עד למעשה הזה היה כמקובל ובדיעבד הביע צער רב על המעשה והודה בעובדות של האישום.

נראה לנו כי הנסיבות האישיות המקלות של המערער הובאו בחשבון על ידי הערכאה הראשונה, שאלמלא כן - וכך אף הובהר בגזר הדין - היה נגזר על המערער עונש חמור יותר. המדובר במעשה אינוס ברוטאלי והעונש שהושת על המערער בגינו אינו חמור במידה המצדיקה את התערבות בית המשפט הזה.

הערעור נדחה.