פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
2862/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. אריאל מיטרני
2. ריימונד מיטרני
נ ג ד
המשיב:
קלמן מחלוף
בקשה לעיכוב הליכים
בשם המבקשים:
עו"ד אטי אברהמי
בשם המשיב:
עו"ד משה בר
החלטה
הרקע
1.
בשנת 1992 הקימו מר ישראל מיטרני (להלן: המנוח) ומר קלמן מחלוף (להלן: המשיב) מיזם משותף שעסק ברכישת יהלומים בארצות הברית ובישראל ומכירתם לאחר שעברו תהליכי עיבוד וליטוש (להלן: השותפות). באמצע שנת 1997 לקה המנוח באירוע מוחי ונפטר בשנת 1998.
2.
המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה בדרך של המרצת פתיחה להצהיר על קיומה של שותפות בעסקי היהלומים בינם לבין המשיב ולמינוי מפרק לשותפות.
3.
במסגרת התובענה, ביקשו המבקשים, כי המשיב בהיותו שותף בשותפויות ישא בחובות השותפות בסכום של 1.5 מיליון ש"ח, חובות אשר המשיב מכחיש מכל וכל.
4.
ביום 29.12.2003 הצדדים הגיעו להסכמה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה' גרסטל), לפיה יינתן צו לפירוק השותפות וימונה מפרק קבוע, רואה חשבון, שיקבל לידיו את כל נכסי השותפות, לרבות אלה שהופקדו בכספת בית המשפט. הצדדים הגיעו להסכמה נוספת, לפיה המפרק יכריע גם בשאלת הריבית, שבגינה הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות בה.פ. 1280/03, שהמרצת הפתיחה תימחק והאגרה תוחזר. בית-המשפט המחוזי אישר את הסכמת הצדדים, נתן לה תוקף של פסק-דין (ה.פ. 1270/03) והורה על מחיקת ה.פ. 1280/03 והחזר האגרה.
5.
ביום 25.2.2008 הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לכוף על המבקשים בקנס ו/או במאסר את קיומו של צו בית-המשפט מיום 29.12.2003, לפיו עליהם להפקיד את כל נכסי השותפות בידי המפרק. בבקשתו טען המשיב, כי המבקשים מתעלמים מן הצו שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי וקיבל תוקף של פסק-דין ולמרות פניותיו הנשנות, הם נטלו לעצמם נכסים של השותפות בטענה ל"עיכבון" בגין חוב - אשר המשיב טוען שאינו קיים - מכרו את הנכסים ושלשלו את התמורה לכיסם תוך הימנעות מלהעביר את התמורה למפרק או להציג דו"ח על תמורת המכירה וגורלה.
6.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד"ר ד' פלפל) קיבל, ביום 11.2.2008 את הבקשה וקבע, כי המבקשים לא ישאו בקנס האמור באם ימלאו אחר הוראות כל פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי באופן מוחלט, תוך 10 ימים מיום מתן החלטה זו. היה והדבר לא יבוצע, אז ישאו המבקשים בקנס בסכום של 20,000 ש"ח לכל שבוע של אי מילוי (בש"א 21797/07).
7.
המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לביטול ההחלטה מיום 11.2.2008 שניתנה בבקשה לביזיון בית-המשפט וביקשו מבית-המשפט לעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעה סופית בעניין הנ"ל (בש"א 5205/08). בבקשתם, טענו המבקשים, כי אין ביכולתם לבצע את הוראות ההחלטה ואין זה ראוי וצודק להטיל קנס כספי בגין אי כיבוד החלטה, שאינה ניתנת לאכיפה ולכן מתבקש ביטולה. לטענתם, הם לא הפרו כל צו של בית-המשפט ולכן מלכתחילה לא היה מקום לקבוע, כי אירע ביזיון בית-משפט.
8.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד"ר ד' פלפל) דחה, ביום 17.3.2008, את הבקשה בקובעו, בין היתר, כי מההשתלשלות העובדתית המהווה רקע להגשת הבקשה מצטיירת התנהלות חסרת תום-לב מצד המבקשים ואף חוסר ניקיון כפיים מצידם. עם זאת, הורה בית-המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 11.2.08 למשך 45 יום ממועד מתן החלטה זו, על-מנת לאפשר למבקשים למצות את זכותם במסגרת הליך של ערעור, במידה וירצו בכך.
9.
על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 11.2.2008 בבש"א 21797/07 ועל החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 17.3.2008 בבש"א 5205/08 ערערו המבקשים, ביום 30.3.2008, לבית-משפט זה. במסגרת ערעורם, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכים, היא הבקשה שבפניי.
טענות הצדדים
10.
לטענת בא-כוח המבקשים, קיים חשש, כי דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים תסכל את מטרת הדיון הקבוע בפני בית-משפט זה וכי אם יתקבל הערעור, המבקשים לא יצליחו לגבות בחזרה מהמשיב את הסכומים שנגבו מהם, לטענתם, שלא כדין, שכן המשיב מתפרנס מקצבת ביטוח לאומי בלבד והוא חייב להם, לטענתם, כספים.
עוד טוען בא-כוח המבקשים, כי המשיב חייב למבקשים סכומים נכבדים על-פי פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתיק אחר שהתנהל בין הצדדים ועד היום טרם מצא המשיב לנכון לשלם להם את חובו.
מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי תיק ההוצאה לפועל הראשון נפתח רק בגין החיוב בהוצאות ולכן אין כל מקום לעכבו. כן טוען הוא, כי סכום הקנס לא נגבה עד כה והמבקשים לוקחים סיכון בכך שאינם מקיימים את החלק המהותי של פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, בעניין ההחלטה השנייה התמיהה גדולה עוד יותר, שכן היה על המבקשים להגיש ערעור ולא בקשה לביטול החלטה ובעוד שביחס להחלטת הביזיון יכולים הם לנסות ולחלוק על גובה הקנס, הרי שביחס להחלטה השנייה לא יכולה להיות להם כל השגה.
עוד טוען בא-כוח המשיב, כי ביצוע הצו השיפוטי על-ידי המבקשים לא יסכל במאום את הדיון בערעור, שכן אם מפרק השותפות יקבע בסופו של דבר שהשותפות או המבקשים חייבים כסף למשיב, הפיקדון יועבר למשיב בהתאם לכך ואם יקבע, כי על המשיב להעביר כסף למבקשים, המשיב יעביר את הכסף בהתאם לקביעות מפרק השותפות.
לבסוף מוסיף וטוען בא-כוח המשיב, כי אין כל מקום לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי ובוודאי שאין מקום לעיכוב ביצוע תיקי ההוצאה לפועל לגביית רכיב ההוצאות בלבד.
דיון
11.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטות בית-המשפט המחוזי ובמסמכים המצורפים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב הליכים להידחות.
הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).
12.
אשר לעניינם של המבקשים - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי הסיכויים מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקשים אם יימשכו ההליכים המתנהלים נגדם בהוצאה לפועל ותידחה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית-המשפט המחוזי, בשלב זה, לבין הנזק שייגרם למשיב, הזוכה בהחלטות בית-המשפט המחוזי, אם יינתן עיכוב ביצוע ההליכים, כך שיימנע ממנו תשלום הקנס עד שינתן פסק-הדין בערעור, ידו של המשיב על העליונה. שכן, המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית, המחזקת את סיכוייהם לזכות בערעור. המבקשים אינם תומכים טענותיהם בראיות כלשהן, אלא מעלים אותן בבקשתם בלבד. כמו-כן, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, המבקשים עשו דין לעצמם, לא שילמו את התשלומים שהושתו עליהם והתנהגו בחוסר תום-לב ובהעדר ניקיון כפיים. יתרה מכך, אשר לנזק, המבקשים לא הרימו את הנטל ולא הראו, כי אם לא ייעתר בית-משפט זה לבקשתם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך, אשר ניתן יהיה להטבה על-ידי פיצוי כספי, אם יזכו בערעור.
אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע ההליכים נדחית.
ניתנה היום, י"ז בתמוז התשס"ח (20.7.2008).
ש ו פ ט