ע"פ 2865/08 איברהים אלדאיעה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 21.8.04, בשעת לילה, באזור הישובים צור הדסה ובר-גיורא, הבחינו שוטרים בשני אנשים נכנסים בריצה לרכבו של המערער.

בעקבות כך הוצבה ניידת כדי לחסום את דרכו של הרכב והמערער נדרש לעצור. אולם,

הוא לא ציית לאותה דרישה, ובמקום זאת החל נמלט בנסיעה מהירה תוך חציית קו הפרדה רצוף, והטיית ההגה לעבר ניידת המשטרה במטרה לגרום לה להתנגש בו או לסטות מנתיבה לשוליים. לבסוף, הוצב רכב נוסף שחסם את דרכו של המערער, ואז הוא נאלץ לעצור, אולם שני הנוסעים שהיו עמו הצליחו להימלט.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. בהמשך הוא נדון ל-18 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על תנאי וכן נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 5 שנים.

הערעור מופנה כנגד העונש.

לא מצאנו מקום להקל בעונשו של המערער. אכן, חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה ועד שהסתיימו ההליכים בעניינו. אולם, המערער חטא בעבירה נפוצה בה כרוכים סיכונים לחיי אדם, עקב ניסיונם של נהגים לסכל את עיכובם או את מעצרם על ידי אנשי החוק. פסקנו בעבר לא אחת כי על מבצעיהן של עבירות מסוג זה יש להשית עונשים קשים, במיוחד נוכח הקטל המשתולל בדרכים. העונש שהושת על המערער נמוך במידה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת, ונראה כי שוקללו בו כל הנימוקים הצריכים לעניין. במצב זה לא סברנו כי הוכחה עילה להקל עמו עוד, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.