ע"פ 2867/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, בעת שהיה קטין (יליד חודש ספטמבר 1986), עם שניים מחבריו – שרעבי בצלאל ויוסף חי טובול ואחרים, הבחינו בתאריך 8.3.04, בשעת אחר הצהרים, במונית נהוגה בידי מג'די עליאן (להלן: המתלונן), כאשר זו נסעה ברחוב שמואל הנביא בירושלים. המערער וחבריו החלו לשוחח עם המתלונן, ולאחר שווידאו כי מדובר באדם ממוצא ערבי, אמר לו אחד מהם שהוא אינו רוצה דוברי ערבית באותה שכונה, ומיד לאחר מכן הושלך זיקוק למונית אשר התלקח. בעוד המתלונן מנסה לכבות את האש, תקפו אותו המערער וחבריו, הכו אותו באגרופיהם, ידו אבנים לעבר המונית ושברו את שמשותיה, וניקבו שלושה מהצמיגים במכשיר חד. המתלונן שחש כי נשקפת סכנה לחייו, יצא מהמונית והחל נמלט רגלית, אולם התוקפים לא הרפו ממנו, והמשיכו לרגום אותו באבנים שאחת מהן פגעה בראשו. רק לאחר שעה ארוכה, ובעזרת עובר אורח שהצליח להיכנס למונית ולהסיעה, נמלט המערער מן הזירה. להשלמת התמונה נוסיף, כי עד ראייה לתקיפה אשר החליט לתעדה בצילום, הותקף אף הוא באבנים, נפגע בראשו ואיבד את הכרתו.

בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד. על כל אלה הוא נדון ל-18 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי. שני שותפיו של המערער – שרעבי ואבוטבול – נשפטו על חלקם בפרשה זה מכבר, ועניינו של המערער התעכב הואיל והוא עזב את ישראל, ורק לאחר ששב אליה חודשו ההליכים בעניינו.

בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לתהליך של צדק מאחה בו השתתף גם המתלונן, ובמהלכו הכיר המערער בחומרת מעשיו, בפגיעות שגרם, בהשפלה ובסבל שנגרמו למתלונן, ובעקבות כך התנצל והביע חרטה. בגדרו של אותו הסכם התחייב המערער לשלם למתלונן אף פיצוי בסכום של 22,500 ש"ח. כן נטען, כי המערער לא נמלט מישראל מאימת הדין, אלא מתוך כוונה של פרנסי קהילתו להרחיקו מהחברה הרעה אליה נקלע. ועוד נטען, כי בגזירת העונש לא ניתן ביטוי הולם לשהייתו של המערער במעצר בית ממושך, לעובדה שבינתיים התחתן ואשתו מצויה בהריון, והחשש שכליאתו תהיה כרוכה בנזק בלתי הפיך והתדרדרות לחברה שולית.

גם לאחר שהאזנו לטיעוני בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד י' נהוראי, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בעונש. למסקנה זו הגענו הן נוכח חומרתם המופלגת של המעשים בהם הודה המערער, והן נוכח העונשים שהושתו על שותפיו – שרעבי – 24 חודשי מאסר, ויוסף חי טובול – 6 שנים, בנוסף למאסר על-תנאי ופיצוי אותו חויבו לשלם לקורבנם. המערער וחבריו תקפו נהג מונית תמים אשר כל "חטאו" נבע מכך שהוא תר אחר פרנסה, ועשו בו שפטים עקב מוצאו. זו התנהגות מבישה שהחברה בישראל אינה יכולה ואסור לה לעבור עליה לסדר היום. ביטויי אלימות בכלל, ועל רקע גזעני בפרט, הם עניינים שחברה בת תרבות צריכה להוקיע אותם ולנקוט ביד קשה נגד מבצעיהם. אכן, חל שינוי מהותי במצבו של המערער מאז אותם אירועים בחודש מרץ 2004, אולם העובדה שההליכים התמשכו עד כה, מקורם בהחלטתו של המערער לעזוב את ישראל לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, ולא לחזור למשפטו חרף הבטחות ברוח זו שנתן סנגורו לבית המשפט המחוזי.

מטבע הדברים, אנו מברכים על התהליך של צדק מאחה, הואיל ויש בו כדי לתרום להליך הפלילי, מחד, ולשיקום העבריין וקורבנו, מאידך. אולם, גם נוכח העובדה שהמערער נטל חלק פעיל בהליך מסוג זה, בתמיכתה ובעידודה של קהילתו, לא מצאנו מקום להקל בעונש, באשר גם הערכאה הדיונית נתנה את דעתה לכל אלה, ולא סברנו כי הגיעה לתוצאה שגויה או בלתי מאוזנת.

לפיכך, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום כ"ה בתשרי התשס"ח (7.10.07) עד לשעה 11:00.