ע"פ 287/99 עופר דוילה נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. על פי העובדות אשר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, בצע המערער, ביחד עם אחר, שוד של תחנת דלק. לאחר היה רובה ביד ולמערער סכין קומנדו. במהלך השוד, וכדי להתגבר על המתלונן, מתדלק בתחנת הדלק, השתמש נגדו המערער באלימות, תפסו בצוארו, משך אותו והפילו ארצה, תוך שהוא מאיים עליו עם סכין שירצח אותו. במהלך שוד זה, אשר בוצע בשעה שלאחר חצות, גנבו המערער והאחר מתחנת הדלק סכום של 1,100 ש"ח. קודם גזירת דינו של המערער הוא הודה בעבירה נוספת והורשע בה. העבירה היא של תקיפת אשה בת 63 שנים וחטיפה של תיק יד ממנה. בגין עבירות אלה, נדון המערער למאסר לתקופה של ארבע שנים ול18- חודשי מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט. כן חוייב לשלם למתלוננת בעבירה הנוספת סכום של 665 ש"ח על הנזק שגרם לה.

ערעור המערער הוא על ההרשעה, ולחילופין על גובה העונש.

על אף כל טענות באת כוח המערער, דין הערעור על ההרשעה להידחות. הכרעת הדין מבוססת על מספר ראיות. החשובה שבהן היא עדותו של המתלונן, אריה אטלס, אשר עבד כמתדלק בתחנת הדלק. עד זה ידע לתאר את המערער, ובפועל זיהה אותו במסדר תמונות שהומצאו לו על ידי המשטרה. בנוסף, בית המשפט מצא ראשית ראיה במספר עובדות מוכמנות אותו ידע המתלונן לתאר מיד בסמוך לאחר המקרה. בנוסף, אליבי שטען לו המערער הוכח ככוזב. נוכח ראיות אלה, אשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ונוכח זאת שעדות המערער נמצאה בלתי ראויה לאמון, מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר הוכחת אשמת השוד המיוחסת למערער אינה מצדיקה התערבות.

גם הערעור על העונש אשר הוטל על המערער דינו להידחות. נוכח נסיבות מעשה שוד לו היה המערער שותף, האלימות בה נקט המערער והשימוש שעשה בסכין לאיומים וכן עבירות קודמות שעבר - העונש אשר הוטל עליו מתון ובודאי אינו מצדיק התערבות.