ע"פ 2872/05 עבד אלרחים אברהים נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על-פי הודאתו בשלושה מקרים של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירה של כניסה לישראל בניגוד לחוק.

ביום 22.3.04, בשעות הבוקר, נכנס המערער לתחומי מדינת ישראל שלא כדין, והגיע לשדרות בן-גוריון ברמת-גן. באותו בוקר שמע שחיילי צה"ל התנקשו בחיים של השייח' יאסין, והוא החליט לפגוע באזרחים ישראליים בתגובה. הוא נטל עמו גרזן, התקדם במורד הרחוב לעברו של עובר אורח, הגיע אליו מאחור והלם בראשו בגרזן; אז המשיך לרוץ במורד הרחוב הבחין באדם אחר שישב בבית-קפה, ובעד לחלון בית-הקפה חבט בראשו בגרזן. הוא לא הסתפק בכך ורץ לכיוונה של אשה שגבה היה מופנה אליו, והלם גם בראשה בגרזן. כל שלושת הקורבנות פונו לבית-החולים, נגרמו להם חבלות חמורות והאישה שהותקפה נותרה נכה כשהיא סובלת מחסר נוירולוגי.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לתקופה של 20 שנים, ועל כך הוא משיג. בין היתר, טוען המערער כי בגזר דינו נקט בית המשפט המחוזי במילים שימוש בגרזן "למימוש כוונה לרצוח", ובכך טעה בית המשפט, שהרי הודאתו של המערער באשמה באה בעקבות הסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום והעבירות של ניסיון לרצח הומרו בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה. בעניין זה, מסביר נציג המדינה כי המדובר בטעות קולמוס שלא הייתה לה נפקות, שהרי למקרא גזר-הדין עולה שבית-המשפט נתן דעתו, ולא אחת, לעובדה שהמדובר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ולא אחרת. אשר לנימוקים האחרים לקולא, ובהם העובדה שהמערער היה במצב של סערת רגשות, ולא עשה את מעשיו במסגרת חברות בארגון טרור; העובדה שהוא צעיר יחסית, והצורך גם להביא בחשבון העונש את יסוד השיקום, השיב בא-כוח המדינה כי נסיבות אלה הובאו כולן בחשבון העונש, בעת שבית-המשפט המחוזי לא נעתר לבקשת המדינה להטיל על המערער עונש מצטבר בגין העבירות שבהן הורשע.

שקלנו את טענות הצדדים ולא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, שכן העונש שהוטל אינו מופרז לחומרה במידה המקימה עילה להתערבות בערכאת הערעור.

הערעור נדחה.