החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 2872/99 אלכסנדר וייץ נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · פסלות שופט בערעור פליליערעור פלילי בבית המשפט העליון על החלטות בית המשפט המחוזי, בקשה לפסילת השופט מדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לפסילת השופט מלדון בשני ערעורים שהוגשו לפניו, בטענה שערעורים דומים נדחו על ידיו בעבר ושדעתו נעולה. נקבע כי הישיבה בדין היא זכות וחובה, וכי כל מקרה נדון לגופו ללא דעה קדומה. החומר הנוסף שביקש המערער להגיש לא נמצא רלוונטי, והערעורים נדחו.

העובדות

המערער ביקש בפתח הדיון בערעורים כי השופט ייפסל מלדון בהם, משום שערעורים דומים נדחו על ידיו זמן קצר קודם. בעבר כבר נדחתה בקשה דומה לפסול את השופט מדיון בתיק של בית המשפט המחוזי. המערער חשש כי דעת השופט 'נעולה'.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפסול שופט מלדון בערעורים בשל החלטות קודמות שנתן בערעורים דומים
  2. 2.האם יש לעיין בחומר שביקש המערער להגיש לתמיכה בבקשת הפסילה

הלכות

  1. 1

    החובה לשבת בדין היא חובה לא פחות מהזכות, ואין מקום לפסול שופט מלדון רק בשל החלטות קודמות שנתן בערעורים דומים

    ״הישיבה בדין היא זכות וחובה גם יחד. לא יהיה זה ראוי שאמנע מלמלא את חובתי.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • דעה קדומה
  • ערעור
  • בית המשפט המחוזי
  • הישיבה בדין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

2872/99

ע"פ 2875/99

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערער

בע"פ 2872/99

:

אלכסנדר וייץ

המערער

בע"פ 2875/99: ערן שבתאי

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור פסלות שופט

על החלטתו של בית המשפט

המחוזי

בת"א-יפו בע"פ 379/98 ובע"פ 4387/98

מיום

25.4.99, שניתנה על ידי כבוד השופט

ד"ר

ע' מודריק

תאריך

הישיבה: כ"ה באייר התשנ"ט (11.05.99)

בשם

המערער בע"פ 2872/99

ובע"פ

2875/99: עו"ד שמחה ניר

בשם

המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל

החלטה

עם פתיחת הדיון בערעור בפני, ביקש מר ניר כי אפסול עצמי מלדון בערעורים אלה. הטעם לכך הוא שערעורים דומים נידחו על ידי לפני זמן מה. באותם ערעורים ביקש מר ניר כי אבקש את התיק של בית המשפט המחוזי. סירבתי לכך. חושש הוא שאסרב גם הפעם, שכן דעתי "נעולה". מבקש הוא, על כן, כי אמנע מלדון בערעורים.

דין טענתו זו להידחות. כפי שציינתי מספר פעמים, הישיבה בדין היא זכות וחובה גם יחד. לא יהיה זה ראוי שאמנע מלמלא את חובתי. אין כל טעם של ממש לדרוש זאת. כל מקרה נדון על ידי לגופו, מתוך לב פתוח וללא דעה קדומה.

לגוף העניין, עיינתי בשני הערעורים שבפני. שמעתי מפי מר ניר את הטעמים שלדעתו מצדיקים קבלת החומר ועיון בו. נחה דעתי כי חומר זה אינו רלבנטי לבקשת הפסילה. אשר לטעמי הפסילה עצמה, אין לי אלא לחזור על החלטתי הקודמת (ע"פ 2665/99, ע"פ 2667/99), אשר נימוקיה חלים גם בערעורים שלפני.

הערעורים נדחים.

ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ט

(11.05.99).

ה

נ ש י א

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99028720.

A02

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

הלכות

  1. 1החובה לשבת בדין היא חובה לא פחות מהזכות, ואין מקום לפסול שופט מלדון רק בשל החלטות קודמות שנתן בערעורים דומים