ע"פ 288/01 מדינת ישראל נ. איאד ראזם

1.המשיבים, שלושתם, הורשעו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. המשיב 3 הורשע גם בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין ושל הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ביום 13.5.2000, בשעת ערב, ברחוב ראשי בירושלים, פגשו המשיבים במתלוננים, שהיו תיירים מארצות הברית. בין המשיבים לבין המתלוננים התפתח ויכוח, במהלכו הפנה המשיב 2 את תשומת לבם של המשיבים 1 ו3- לעובדה כי אחד מן המתלוננים נושא עמו תכשיטי זהב. המשיב 3 חרף את המתלוננים, ציין בפניהם כי הוא השתחרר מן הכלא לא מכבר, נגח בראשו של אחד מהם, והורה לאחר להתלוות אליו לסמטה סמוכה. המשיבים 1 ו2- נשארו לשמור על יתר המתלוננים, ובאותה עת, נטל המשיב 3 בכוח ובאיומי סכין שרשרת זהב, מטבעות זהב וארנק כסף מרשותו של אותו תייר. אז שב המשיב 3 עם שללו אל המשיבים האחרים, נטל מאחד המתלוננים את מכשיר הפלאפון שלו והורה למשיבים האחרים ליטול מכל אחד מן המתלוננים את חפצי הערך שברשותם.

המשיבים 2 ו3- חיפשו על גופם של המתלוננים, נטלו מרשותם חפצי ערך וכספים, וחלקו ביניהם את הרכוש הנשדד. בעת ביצוע מעשה השוד, שהה המשיב 3 שלא כדין בישראל ובעת שנעצר על ידי שוטרים, מסר להם פרטי זהות בדויים.

2.בית המשפט המחוזי מצא את המשיבים אשמים בעבירות המיוחסות להם, וגזר עליהם את העונשים הבאים: המשיב 1 נידון למאסר בפועל למשך 12 חודשים מיום מעצרו ולעונש של מאסר מותנה. כמו כן הפעיל בית המשפט קמא מאסר על תנאי של שנה שנגזר עליו בתיק קודם, באופן שכולו חופף לעונש המאסר בפועל שנגזר עליו בתיק הנוכחי; המשיב 2 נידון למאסר בפועל למשך 10 חודשים מיום מעצרו, בנוסף לעונש של מאסר מותנה. ואילו המשיב 3 נידון למאסר בפועל למשך 15 חודשים מיום מעצרו, ולמאסר על תנאי. בית המשפט קמא הפעיל, בעניינו של המשיב 3, גם שני עונשים של מאסרים מותנים, שנגזרו עליו בגין עבירות קודמות שביצע, האחד למשך 3 חודשים, והאחר למשך 12 חודשים. בית המשפט הפעיל את שני המאסרים המותנים באופן שרק שלושה חודשים מתוכם נצברו לעונש המאסר בתיק הנוכחי.

3.כנגד קולת העונש מופנה ערעור המדינה. בכתב הערעור, ציינה המדינה כי העונשים שהוטלו על המשיבים חורגים, לדעתה, בצורה ניכרת, ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, וכי לא ניתן בגזר הדין משקל הולם לעובדה, ששלושת המשיבים חברו יחדיו לביצוע המעשה, כי עשו שימוש באיומים ובסכין, וכי הם בחרו להם טרף קל, לאמור - תיירים מזדמנים. המדינה סבורה כי בית המשפט העניק משקל מופרז לנסיבותיהם האישיות של המשיבים ולגילם הצעיר יחסית, חרף עברם הפלילי. היום חזרה בה המדינה מן הערעור ככל שהוא מופנה כנגד המשיב 2, וכמה טעמים לדבר: המשיב 2 השתחרר ממאסרו לאחר שריצה שני שליש מהעונש עבר, כך נראה, להתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, ולא ניתן לאתרו. שנית, חלקו במעשי השוד היה מועט יותר בהשוואה למרעיו וגם עברו הפלילי אינו חמור באותה מידה. לפיכך, משחזרה בה המדינה מן הערעור, נדחה הערעור ככל שהוא מופנה כלפי המשיב 2.

4.אשר למשיבים 1 ו3-, דין הערעור להתקבל. העבירה שבוצעה על ידם היא עבירה חמורה, והיא בוצעה תוך הפעלת אלימות. אין זו העבירה הראשונה הרשומה לחובתם. המשיב 1 הורשע בעבר בביצוע שוד אלים, יחד עם אחרים, של עובדת זרה מן הפיליפינים, והמשיב 3 הורשע בעבר יחד עם אחרים, בביצוע שוד אלים של נהג מונית. במהלך אותו שוד הוכה הנהג בראשו עד זוב דם והושלך מן המונית.

כנגד שני המשיבים היו תלויים ועומדים עונשי מאסר מותנים ובאלה לא היה כדי להרתיע אותם מלשוב ולעבור עבירות. המשיב 3 היה אסיר ברשיון בעת שביצע את העבירה הנוכחית. אין ספק כי בנסיבות אלה, העונש שנגזר עליהם אינו עונש ראוי, והיה מקום להחמיר עמם בדין. יחד עם זאת, דרכה של ערכאת ערעור שאין היא נוהגת, בדרך כלל, למצות את הדין עם הנאשמים שזכו להקלה בערכאה הראשונה.

5.בהתחשב בכל אלה, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה בעניינם של המשיבים 1 ו3-, וקובעים כי המשיב 1 והמשיב 3 ירצו את עונשי המאסר המותנים שנגזרו עליהם, במצטבר לעונשי המאסר שהוטלו עליהם בפועל בבית המשפט המחוזי. לפיכך, ירצה המשיב 1 עונש מאסר בפועל למשך שנתיים מיום מעצרו, והמשיב 3 ירצה עונש מאסר בפועל למשך 30 חודש מיום מעצרו. יתר הוראות פסק הדין יישארו בעינם.