ע"פ 288/98 דניאל לוזון נ. מדינת ישראל

במהלך תגרה בין תלמידים הוכה אחיו של המערער. משנודע הדבר למערער, סמוך לאחר המקרה, מיהר לבית הספר בו לומד אחיו. התפתחה תיגרה בינו לבין אחיו של מי שתקף את אחי המערער, אף הוא תלמיד בבית הספר. במהלך התגרה נטל המערער סכין שנזדמנה לידו (הוסכם כי אין ראיה מספקת שהסכין הובאה על-ידיו למקום) ודקר את יריבו בבטן. מיד אחר כך פנה לעבר חברו של הלה ודקרו בחזה. בדרכו החוצה עוכב על-ידי המאבטח בשער בית הספר ובעימות שהתפתח ביניהם דקר המערער גם את המאבטח. שני המתלוננים הראשונים ספגו חבלות קשות.

משהורשע, על-פי הודאתו בעובדות, בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה ובפציעה בנסיבות מחמירות, גזר עליו בית המשפט המחוזי שש שנות מאסר מהן שלוש שנים וחצי מאסר ממש. הערעור שלפנינו הוא נגד חומרת המאסר הממשי.

לא ביקשנו מן המדינה להשיב על הערעור. בגזרו את דינו של המערער התחשב בית המשפט המחוזי בגילו הצעיר, בעברו הנקי ובהודאתו. עם זאת, ומשום חומרת המעשים, ראה לייחס משקל עיקרי לשיקולי ההרתעה של צעירים הנוטים יותר ויותר לעשות שימוש בסכינים לגמירת חשבונות. בהנמקה זו של בית המשפט לא נפלה, לדעתנו, כל טעות. המערער, כאמור, פגע בסכין בשלושה אנשים, ששניים מהם נחבלו באופן רציני. העונש שנגזר עליו נותן ביטוי ראוי לחומרת המעשים, אך מבטא גם התחשבות בגילו ובעברו הנקי.

הערעור נדחה.