ע"פ 2913/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות שוד, תקיפה, איומים, דרישת נכס באיומים וגניבה, ונגזר עליו עונש של 28 חודשי מאסר, מהם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש ובמקביל הוגשה על ידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. ביום 15.4.2012 החלטתי, על יסוד הסכמת הצדדים, לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, תנאי השחרור, שנקבעו בבית המשפט המחוזי ושעמדו בתוקפם במהלך בירור משפטו של המבקש, נותרו בעינם.

לפניי בקשה להקל בתנאי השחרור האמורים עד לסיום הליכי הערעור.

2.

במהלך משפטו שהה המבקש, ככלל, במעצר בית מלא (למעט בתקופות שבהן היה עצור בפועל). תחילה הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא, שכלל גם איזוק אלקטרוני. בהמשך, כאשר עקב חוסר יכולת כלכלית לעמוד בעלויות הכרוכות באיזוק האלקטרוני, שונו תנאי השחרור ובוטל הצורך באיזוק האמור, כנגד ביטול האפשרות שניתנה קודם לכן למבקש לצאת מביתו לאיוורור (החלטת השופט א' אינפלד מיום 21.12.2011).

3.

בבקשה שלפניי נטען, כי יש מקום להקל בתנאי השחרור בהתחשב בראש ובראשונה במצבו הכלכלי של המבקש ובצפיפות הדיור הנוראה ששוררת בבית המגורים בו שוהה המבקש. מדובר בבית אימו של המבקש (אביו נהרג בנסיבות טרגיות), שבו שוהים 22 נפשות בשלושה חדרים קטנים. המבקש נשוי ואב לתינוקת בת כשמונה חודשים. המבקש עצמו אינו יודע קרוא וכתוב וסובל מבעיות נפשיות והתנהגותיות שונות, ונטען שהוא על גבול הפיגור. במצב דברים זה, כך נטען, תנאי מעצר הבית הופכים את המשך שהייתו של המבקש במקום לבלתי מידתית. המבקש אף מדגיש, כי בניגוד לעמדתו בעבר, כיום הוא מקבל על עצמו אחריות לעבירות שביצע ואינו טוען עוד לחפותו, כפי שנעשה אף עובר למועד מתן גזר הדין (כמפורט בתסקיר שירות המבחן). יצוין, כי כתב האישום הוגש בחודש אפריל 2010, דהיינו לפני למעלה משנתיים. נמצא, כי המבקש שוהה במעצר בית מזה זמן רב ביותר וטענתו היא שעצם חלוף הזמן הופך את מעצר הבית לבלתי מידתי, מה גם שיש בו כדי להקהות ממסוכנותו. המבקש מציע, כי יותר לו לצאת מביתו על מנת לעבוד עם קרוב משפחה בעבודות טיח.

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה מכל וכל. המשיבה מצביעה על המעשים החמורים שביצע המבקש כלפי קטינים מהם גנב מכשירי טלפון סלולאריים, תוך עריכת חיפוש בבגדיהם. עוד מצביעה המשיבה על הערכת שירות המבחן, שניתנה בגדרו של התסקיר שהוגש בטרם נגזר דינו של המבקש, לפיה מדובר ברמת סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד, בין היתר בשל מבנה אישיותו של המבקש, עברו, משפחתו ונסיבות חייו הקשות. המשיבה הצביעה על כך שההליך בבית המשפט המחוזי התמשך, בין היתר, עקב בקשות דחייה שהוגשו מטעם המבקש כדי לאפשר לו להגיש דו"ח פסיכודיאגנוסטי מטעמו. עוד נטען מטעם המשיבה, כי מועד שמיעת הערעור נקבע ליום 25.7.2012, כך שמדובר בפרק זמן קצר יחסית, שלאחריו יסתיים ההליך.

5.

עם כל ההבנה למצוקותיהם האמיתיות והעמוקות של המבקש ושל בני משפחתו, אינני סבור שיש לקבל את הבקשה במלואה. לענין זה די אם אפנה למעשים החמורים שבהם הורשע המבקש, למידת המסוכנות עליה עמד שירות המבחן ולעובדה שההליך המשפטי עומד להסתיים בתוך זמן קצר יחסית. עוד יצוין, כי עצם הבקשה לעיכוב הביצוע היתה גבולית מבחינת אורך תקופת המאסר שבה מדובר, ואין עתה מקום, לאחר שבקשה זו התקבלה, לשנות באופן ממשי את תנאי השחרור, מפאת הצורך להבטיח את שלום הציבור מפני המבקש. עם זאת, כיוון שבעבר התיר בית המשפט המחוזי למבקש לצאת לצורך התאווררות, והיתר זה בוטל כאשר התבטלה הדרישה לאיזוק אלקטרוני (על אף שאין קשר הגיוני בין השניים, שהרי כאשר המבקש יצא מביתו ממילא לא היה נתון לפיקוח האיזוק האלקטרוני), ונוכח תנאי המגורים הקשים מנשוא אותם תיאר הסניגור אשר ביקר במקום, יש מקום להקל במעט את תנאי השחרור ולאפשר למבקש לצאת מביתו אך ורק לצורך התאווררות וכמפורט להלן.

6.

הבקשה מתקבלת במובן זה שהמבקש יהיה רשאי לצאת מביתו בימים ב', ד' ו- ו' בין השעות 16:00 ל- 19:00 ובלבד שיהיה מלווה כל העת על ידי אחת מהמפקחות שבית המשפט המחוזי מינה כדי לשהות עם המבקש במהלך מעצר הבית. בכפוף להקלה האמורה, יתר תנאי השחרור יעמדו בתוקפם.