ע"פ 2928/14 אברהים טורי נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפ"ח 41613-03-13 (כב' השופט אב"ד מ' פינקלשטיין , כב' השופטת ל' ברודי וכב' השופט ר' אמיר ), בו הורשע המערער, על פי הודאתו, בשתי עבירות אינוס לפי סעיף 345א(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית משפט קמא גזר את דינו של המערער למאסר בפועל של חמש עשרה שנה, שני מאסרים על תנאי, ופיצוי בסך 40,000 ₪ לכל אחת משתי הנפגעות. על חומרת עונש המאסר קם הערעור שלפנינו.

רקע

2.

המערער, יליד 1980, הורשע לפי הודאתו בשני מעשי אינוס שונים, בהפרש של כשנה וחצי, בשתי נפגעות. להלן נפרט בקצירת האומר את עובדות המקרים.

הנפגעת הראשונה (להלן: א' ), צעירה שהייתה אז בת 19, עלתה למונית השירות בה נהג המערער בשנת 2011. באחד מן הצמתים ירדו מהרכב כל הנוסעים למעט א'. א', שחששה להישאר לבדה עם נהג הרכב, ניסתה לרדת אף היא, אולם המערער מיהר לסגור את דלת הרכב ולהמשיך בנסיעה. כאשר הגיעה המונית ליעדה, ניגשה א' לשלם למערער, ואז התברר כי חסרים לה שני שקלים ממחיר הנסיעה. המערער איים על א' כי ייקח אותה לתחנת המשטרה, אולם לאחר שהחל בנסיעה אמר לה כי לא ייקח אותה למשטרה אם "תעשה איתו סקס". א' השיבה כי תעדיף ללכת למשטרה. אולם המערער המשיך בנסיעה, עד שהגיע למקום מבודד וחשוך. הוא ניגש אל א', וניסה להוריד את בגדיה בכוח. א' נאבקה בו, והוא דחף אותה בחזקה לעבר רצפת המונית. לאחר מכן המשיך בנסיעה. א' ניסתה לעשות את אשר ביכולתה בכדי לברוח מהרכב, כולל ניסיון לשבירת חלון הרכב באמצעות הטלפון שברשותה. אולם, המערער מנע זאת ממנה בכך שעצר את הרכב, השליך את המכשיר הסלולרי מידיה, ואיים עליה באומרו "אין לך שום ברירה, את לא תצליחי לצאת... אל תנסי לעשות עוד משהו או אהרוג אותך". הוא עצר את הרכב במקום מבודד וחשוך, הוריד את מכנסיו ותחתוניו ומשך בכוח את שמלתה של א' עד למותניים. אז החל לנשק את כל גופה, למרות התנגדותה. הוא היכה אותה בראשה, והדף אותה לרצפת המונית, כשהוא ממשיך לאיים עליה שיהרוג אותה אם תעשה "שטויות". הוא הוריד את מכנסיה, ליקק את חזה, ותוך שהוא מחזיק אותה בכוח, החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה.

א' נזקקה לטיפול בבית חולים בעקבות המעשים. למרות דגימת הדנ"א של המערער שנלקחה מגופה של א', לא הצליחה המשטרה לתפוס אותו, משום שדגימתו לא הייתה קיימת במאגר באותה תקופה.

הנפגעת השניה (להלן: ב' ), עובדת זרה מהפיליפינים כבת 30, המתינה להסעה בכניסה למושב בו היא עובדת. המערער עצר לידה ברכב הסעות, והציע לה טרמפ לכיוון אליו צריכה הייתה להגיע. במהלך הנסיעה שאל המערער אותה האם יש לה חבר, ומחששה ענתה לו בכזב כי היא נשואה ואם לילדים. לאחר זמן מה עצר המערער את הרכב במקום מבודד, ואמר לב' כי הוא "רוצה סקס", ובידו היה חפץ לא ידוע באמצעותו איים עליה. ב' הציעה למערער כסף ואת הטלפון הנייד שלה בכדי שזה יניח לה לנפשה, אולם הוא התעקש, והבהיר לה כי "אם את לא נותנת סקס, את מתה". הוא הורה לה להרים את חולצתה וחזייתה וליקק את חזה. הוא השכיב אותה על המושב האחורי בכוח, תוך שהוא חובל בגבה בעזרת החפץ בו אחז. לאחר מכן הרים את רגליה, הפשיט את בגדיה התחתונים, ואז החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, כשהיא בוכה לאורך המעשה כולו. לפני שהוריד המערער את ב' מהרכב, הציע הוא לה כסף, אולם היא סירבה. בעקבות המעשה מתכננת ב' לעזוב את הארץ, ותסקיר קורבן העבירה שנערך בעניינה הציג את השבר החריף עימו היא מתמודדת מאז המעשה.

על מעשים אלו נגזרו על המערער חמש עשרה שנות מאסר בפועל, ובחומרת עונש זה אנו דנים.

דיון והכרעה

3.

לאחר קריאת התיק ושמיעת הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. בית משפט קמא שקל את נסיבות הצדדים לקולא ולחומרא כנדרש, פירט ונימק את החלטתו באופן בהיר והגיוני. כפי שהודגש בפסק הדין, אמנם המערער הינו אדם צעיר, חסר עבר פלילי, שהודה במעשיו – אך מדובר במעשים חמורים ביותר. מדובר בשני מקרי אונס קשים, בהם הופעלה אלימות כלפי נפגעות העבירה, שנותרו לבדן ברכבו של המערער. בנוסף לכך, ניצל המערער את האמון שנתנו בו הנשים משום שנהג ברכב הסעות. נהגים אלו אמונים על הסעתם של כמויות רבות של אנשים ונשים מן היישוב ממקום למקום, ועל כן סומך עליהם הציבור שיעשו מלאכתם נאמנה. המערער נעזר באמון זה בשביל לתקוף נשים שלא ציפו למעשה זה. כמובן, הנפגעות העיקריות מהמקרה הינן הקורבנות, א' וב', אך בנוסף לכך, פגע המערער גם באמון הציבור במערכת התחבורה הציבורית בישראל. נסיעה שאמורה להיות תמימה ובטוחה, הפכה לסיוט שאותותיו ממשיכים לרדוף את הקורבנות עד ליום זה.

ואכן, הנזקים שנגרמו לקורבנות קשים במיוחד. כפי שעולה מתסקיר נפגעת העבירה בעניינה של ב', המעשים שנעשו גרמו לה לחוש כלא ראויה לחיי משפחה וזוגיות. הדבר גרם לה לעזוב את הארץ ובכך לוותר גם על מטה לחמה. העניין רק מדגיש את חריפות הפגיעה עוד יותר. העובדה כי המערער אף הציע לה כסף בסיום מעשה האונס אף החריפה את ההשפלה והפגיעה, ומדגישה את היחס של המערער כלפי הנפגעות – כחפץ המשמש למטרות סיפוק צרכיו המיניים, הא ותו לא. כמו כן, העובדה כי המעשים נעשו בהפרש של כשנה וחצי בין אחד לשני מהווים אינדיקציה למסוכנותו של המערער לחברה, ולצורך בהרתעה כללית ופרטית במקרהו.

בית משפט קמא קבע כי המתחם הראוי לכל אחד ממעשי האונס הינו בין 10 ל- 15 שנים, וכי העונש הכולל לשני המעשים גם יחד עומד על 15 שנות מאסר בפועל. נראה כי בנסיבות העניין, כפי שהוצגו לעיל, ובהתחשב בשיקולים לכאן ולכאן, אין מקום להתערב בעונש שנקבע. נכון להדגיש כי מדובר בשני אירועים נפרדים, שתי נפגעות, והעונש חייב לשקף זאת. בראיה זו, גם אם התקופה ארוכה היא, אין לומר כי חומרת העונש מצדיקה התערבות על ידי ערכאה זו.

4.

הערעור נדחה.