ע"פ 2929/98 ולדימיר ברודה נ. מדינת ישראל

המערער יליד 1974 בילה עם חברתו, עמה קיים יחסי מין מלאים בהזדמנויות קודמות. בערב הארוע, התגפפו השניים בתוך מכונית לאחר שהשפילו את מסעדי המושבים. כאשר בקש לקיים עמה יחסי מין אמרה לו המתלוננת כי היא במחזור ולא תוכל לעשות זאת. השניים המשיכו להתגפף לאחר שהמערער התערטל בפלג גופו התחתון. לבקשתו נשכבה המתלוננת על בטנה והמערער ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. המתלוננת מחתה בטענה שהוא מכאיב לה; ואז ניסה המערער להרגיע אותה. אחר כך המערער חזר סובב אותה על בטנה וניסה פעם נוספת להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, כאשר הוא מחזיק בצווארה ובשערה. אך לנוכח מחאתה חדל המערער מן המעשה ולא יסף.

בשל השלב האחרון בשרשרת המעשים המתוארים לעיל, הורשע המערער - על פי הודאתו - בנסיון למעשה סדום, ונידון לארבע שנות מאסר, מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת עונש המאסר. טענתו המרכזית של הסניגור בפנינו היא, כי השתלשלות האירועים מעידה, שהמערער ביצע את העבירה בנסיבות גבוליות. הסניגור מדמה את נסיבות המעשה הזה למה שתואר בפי השופט טל כ"איזור הדמדומים" (ע"פ 4009/92). טענה זו ראויה בעינינו להתקבל, לנוכח מה שהוברר לנו מתוך עיון בפרוטוקול ביחס לעמדתה של המתלוננת, שמלכתחילה לא התכוונה להתלונן כנגד המערער; והתלוננה נגדו, בסופו של דבר, רק מפני שלא התנצל בפניה ומשבא והתנצל חששה לבטל את התלונה על אף שרצתה בכך.

יצוין שהמדובר במי שהוא אזרח נורמטיבי מכל בחינה שהיא. התחשבות באישיותו, בנסיבות המקרה, וכן בעמדתה של המתלוננת עצמה - שכאמור היתה חברתו של המערער - מובילה אותנו למסקנה כי הענשתו של המערער במאסר שיש עמו כליאה חורגת לחומרה מן העונש הראוי.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור, מעמידים את עונשו של המערער על שנתיים מאסר, שמתוכן יהיו שישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי.

אם יימצא המערער מתאים לריצוי עונש המאסר בעבודת שירות, יהיה רשאי לרצותו בדרך זו. הממונה על עבודות שירות יגיש לנו חוות דעת בענין זה תוך חודש מהיום; והמזכירות תקבע התיק להשלמת הדיון בפני הרכב כלשהו.

על המערער להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות תוך שבעה ימים מהיום.