ע"פ 2941/97 גריגורי חיימוב נ. מדינת ישראל

הרשעתו של המערער בשתי עבירות של אינוס, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים וכן בהדחה בחקירה מבוססות כולן על מימצאים של מהימנות ולאחר ששמענו את טענותיהם המפורטות של הפרקליטים נחה דעתנו שאין עילה מספקת להתערב בהם.

העונש של חמש שנות מאסר שהוטל על המערער ועוד שמונה חודשי מאסר על-תנאי הולם את חומרת העבירות מן הסוג שבהן הורשע המערער. עם זאת החלטנו להקל הקלה מסויימת בעונשו נוכח השקולים הבאים: גילו הצעיר של המערער (שהוא יליד שנת 1978) שהוא נעדר הרשעות קודמות וזה לו מאסרו הראשון; העובדה שמעשה האינוס הראשון לא נראה ככזה על-ידי המתלוננת; העובדה שהעבירות בוצעו במהלך יחסים נמשכים בין המערער והמתלוננת שבגדרם ממשיכה המתלוננת לנהות אחרי המערער ולאהוב אותו ביחד עם העובדה, שלא ניתן לה, לדעתנו משקל מספיק, שגם המערער נקשר בקשר תלותי מבחינתו הוא עם המתלוננת, כפי שהדבר עולה מחומר הראיות ומתסקירו של שירות המבחן; ולבסוף - לא ניתנה הדעת לתקופת "מעצר הבית" שבה היה המערער נתון לפני גזירת דינו.

בנסיבות אלה אנו דוחים את הערעור על ההרשעה ומקבלים את הערעור על גזר הדין באופן שעונש המאסר בפועל יעמוד על ארבע שנות מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר בפועל תחת חמש שנים. המאסר על-תנאי שהוטל על המערער יעמוד בעינו.