ע"פ 2952/08 וג'די אגבריה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בתאריך 13.5.06 הוצת שטח מרעה השייך לעמית אנגל (להלן: המתלונן), ומשהבחין זה האחרון בעבד אלעזיז זועבי בו חשד כמבצעה של ההצתה, החל רודף אחריו. במהלך אותו אירוע נחבל עבד אלעזיז ונזקק לטפול רפואי, ובעקבות כך גמלה בלבו החלטה לפגוע במתלונן. לצורך כך הוא פנה, באמצעות מרואן זועבי (להלן: מרואן), למערער ולאחר (ראדי אגבריה), ובתמורה לסכום של 30 אלף ש"ח שהציע להם הסכימו השניים לחבול במתלונן. את זממם ביצעו המערער וראדי

ביום 6.10.06, כאשר בתום מעקב אחר תנועותיו של קורבנם, הם הבחינו בו בחורשת זיתים ליד עין דור. הם ניגשו אליו באמתלא שאבד להם סוס, ובעוד המתלונן יושב ברכב, החל ראדי לחבוט בו עם אלת עץ, ואילו המערער ניגש לצד השני של הרכב, ומבעד לחלון ירה שתי יריות מאקדח לעבר קורבנו. אחת היריות פגעה בירך ימין של המתלונן והאחרת בכף ידו השמאלית. כן נטען, כי בעקבות אותם אירועים נעשו ניסיונות לאתר את המערער, ומשהבחינו בו שוטרים ביום 3.5.07, הוא נכנס לרכב בניסיון להימלט, אולם לבסוף נלכד.

2.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי, ובעקבות כך הורשע בביצוען של עבירות אחדות: חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, קשירת קשר לבצע פשע והפרעה לשוטר במילוי

תפקידו. בהמשך, נדון המערער ל-60 חודשי מאסר, 30 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 30 אלף ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי האני זועבי (שנהג ברכב בו הוסעו המערער ושותפו לזירה), נדון ל-18 חודשי מאסר, על ראדי ומרואן הושתו 36 חודשי בעוד שעבד אלעזיז נדון ל-45 חודשי מאסר. בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון, הועמדה תקופת מאסרם של מרואן וראדי על 45 חודשים.

3.

הערעור מופנה כנגד העונש, ולאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על פה, לא סברנו כי בית המשפט המחוזי החמיר בגזר הדין. המערער נטל על עצמו, תמורת בצע כסף, לפגוע באדם אותו לא הכיר ועמו לא היה לו סכסוך, והוא עשה זאת תוך שימוש בנשק חם, בו לא היסס להשתמש. על התנהגות מופקרת מסוג זה היה מצווה בית המשפט להגיב בענישה קשה. כך הוא נהג, ובנסיבות אחרות לא היה מקום לשנות מן העונש. עם זאת, אין בידנו להתעלם מנתון נוסף, והכוונה לעונש שהושת בסופו של יום על מי שיזם את הפגיעה במתלונן – וכוונתנו לעבד אלעזיז זועבי. זה האחרון היה חכם דיו כדי לא לפגוע במתלונן במו ידיו, ובחר לעשות זאת על ידי אחרים, תוך שברור לו מהם כלי המשחית בהם עתידים שלוחיו להשתמש. לפיכך, יש לראות בעבד אלעזיז שותף מלא לירי לעבר המנוח ולחבלות שנגרמו לו בידי המערער וראדי. בנסיבות אלו אין זה מתקבל על הדעת שעונשו של המערער יהיה חמור מזה שהושת על עבד אלעזיז, ולפיכך החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא על 45 חודשים. גם את היקף תחולתו של המאסר על תנאי ראינו צורך לצמצם, כך שהמערער ישא בו אם יעבור בתוך התקופה הנזכרת בגזר הדין עבירת אלימות מסוג פשע.