ע"פ 2961/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

המערער הורשע על פי הודעתו בכתב אישום מתוקן העבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלה וסחר). המערער, יליד 1945, הוא ישראלי תושב סכנין. על פי פרשת המעשה, קשר עם תושב ג'נין למכור כ-3,000 כדורי רובה ציד, בתמורה ל-7,800 ₪ (בעקבות עסקה קודמת קטנה יותר). ב-10.6.09 קנה המערער, בלא רשות כדין, מחנות כלי נשק ותחמושת בכרמיאל, כ-3,000 כדורי רובה ציד, וסוכם על תשלום 5,700 ₪; ולמחרת נסע ועמו כדורי הציד לכיוון המפגש עם תושב ג'נין הנזכר, אך נעצר במחסום צה"ל. המערער נדון לשלוש שנות מאסר בניכוי ימי מאסרו, ל-20 חודשי מאסר על תנאי לעניין עבירות בהן הורשע, ולקנס בסך 20,000 ₪.

ב.

בגזר הדין ציין בית המשפט את חומרת בעבירות והצורך בתגובה עונשית כואבת, מקום שמדובר בכמות תחמושת גדולה ובאזרח ישראלי המוכר נשק לתושב שטחים. צוין, כי המערער כבר חטא בכך בעבר, ואין לקבל טענתו כי התחמושת נועדה אך למטרות ציד "שהרי לא ניתן לצפות מראש לידי מי תיפול ומה שימוש ייעשה בה, והיה עליו לדעת כי היא עלולה להגיע לידי גורמים עבריניים או עוינים..." הוזכר כי למערער עבר פלילי (12 הרשעות ב-17 עבירות, חלקן באלימות אך ברובן בעבר הרחוק), אך זה אינו קשור לעבירות אלה. נאמר, כי תסקיר שירות המבחן שהוגש אינו חיובי ואין בו המלצה טיפולית, וכי טענות באשר למצבו הרפואי של המערער אין בהן כדי לפטור ממאסר, מה גם שבשב"ס ישנו שירות רפואי. נשקלו לקולה לזכות המערער גילו, מצבו הרפואי, והעובדה שבעבר תרם לבטחון המדינה. הושת העונש כאמור.

ג.

בערעור בפנינו נטען, כי יש חומרה יתרה בעונש, הן בהשוואה למקרים אחרים והן נוכח גילו ומצבו הרפואי של המערער, וגם עברו לטובת בטחון המדינה, ואמונתו כי התחמושת תשמש לציד ולספורט ולא לפגיעה בבטחון. בטרם הדיון עיינו בתסקיר משלים, שבו צוין כי השתלבות המערער במאסרו חיובית והוא מביע צער על הדרך בה התנהג; חרף גילו, השתלב התעסוקה בבית הסוהר; לא נמצאה נזקקות טיפולית.

ד.

באת כוח המדינה התיצבה עם תום השביתה, אך הודיעה כי אינה מוכנה בנסיבות לטיעון, ואם יהא צורך ניתן יהא להשלים בכתב או בעל פה.

ה.

לאחר עיון אין בידנו להיעתר לערעור. איננו יכולים להקל ראש, ולהקל בעונש, בעבירות אלה; העברת תחמושת לשטחים שלא כדין, משמעה באופן קרוב לודאי העברתה אם לידי גורמים עברייניים ואם לידי גורמי טרור. צר שהמערער, בגילו ועל פי עברו, התפתה, ככל הנראה בעבור בצע כסף, לעבירות שיש בהן חומרה מובהקת. על כן איננו רואים בעונש חומרה יתרה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור, מה גם שבית המשפט שיקלל – כפי שציין – את כל הרכיבים הדרושים, לרבות לקולה.

ו.

להתנהגותו החיובית של המערער במאסר כמובן מתייחסים אנו בחיוב, והדעת נותנת כי אם יתמיד בה, יהא בכך כדי לעמוד לזכותו בשעה שיישקל שחרורו על תנאי, אף כי כמובן איננו נוטעים כל מסמרות.

ז.

כאמור, איננו נעתרים לערעור.